העייפות והגעגועים
בימים האחרונים אני מוצא עצמי מוקפץ לעבודה בבקרים (7 בבוקר זה כמעט אמצע הלילה בשבילי אני טיפוס שאוהב להתחיל את היום ב10 לפחות) והבעיה שנוצרת היא עייפות מצטברת. אתמול למשל עבדתי בערוץ המקומי מ6 בבוקר עד 3, אחר כך הייתי צריך לעשות עוד עבודה לערוץ שעשיתי מהבית. היום בבוקר הוקפצתי לעזור אחרי שאתמול היה קשה לי להרדם מהכאבים בכתף מיום שלם של התרוצציות. עכשיו אני בבית אבל אני עובד משמרת ערב גם ומחר גם בוקר וגם ערב וגם אני רוצה מחר להכין את הבית לקראתה של בותק. אני מתגעגע לבותק לאללה. אולי היא פחות מרגישה את זה כי היא עסוקה בלטייל ולבלות, ואני הולך לעבודה, לחדר אוכל, לדואר, לעבוד בוידאו, וחוזר כל פעם לבית נטול בותק. בית נטול בותק זה בית עצוב. קודם כל, הוא יותר מבולגן כצפוי. מאז ראשון אני יושן על הספה, גם כי זה מול הטלויזיה ויותר קל לי ככה וגם כי זה מעט מבאס לישון במיטה הענקית פה בלי בותק. בטח אני נשמע בכיין מבחוץ, אבל מה אני אעשה. מתחילת הקשר שלנו הזמן הכי ארוך שלא היינו ביחד היה בערך הזמן הזה שבותק בחו"ל. אולי זה היה שבוע, אבל לא נראה לי. רק סופ"ש אחד עשינו בנפרד, תחשבו על זה. יכול להיות שזה טוב, השבוע הזה שאנחנו לא יחד. אני למשל לומד להעריך את בותק ולהבין כמה היא חסרה לי כשהיא לא פה. נראה לי שאפילו נינג'ה מתגעגעת. היא לא ממש יודעת לדבר חוץ מלעשות קולות מוזרים ומיאויים שונים, אבל אם היא היתה יכולה לדבר היא בטח כבר היתה שואל "איפה אמא?". אז זהו, עכשיו בא לי לנוח קצת כי ב6 צריך להתחיל לזוז לקראת המשמרת ערב, והלילה כדאי לי לישון טוב כי מחר יום ארוך לפני. היו םדיברתי עם בותק והיא היתה בחנות של מוסיקה, היא אומרת שהיא כבר קנתה לי משהו אבל היא מחפשת לי תקליטים גם כמו שרציתי 
האמת שהמתנה הכי טובה שהיא יכולה להביא לי היא פשוט לחזור הביתה, אני לא צריך כלום, אבל תקליטים חדשים זה תמיד כיף אז יאללה, צ'או, מיעו, וכו