שבעה - ביקורת
אתמול יצאתי עם האישה שבחיי הלא היא שרון, לראות סרט בקולנוע. לא בסינמה סיטי, בקניון אורות באור עקיבא, גם משהו…
לפני שיצאנו כבר בחרנו לנו את הסרט, במבט ראשון אין מה להפסיד פה - אחלה שחקנים, אחלה תסריטאים, ויחסית למבחר שהיה לא היו הרבה ברירות. אני חייב להודות שיצאנו קצת מאוכזבים, הסיפור די בנאלי ומה שמחזיק בחיים את הסרט הזה הם השחקנים שנותנים משחק אופי מצויין.
לא אעמיק מדי בסיפור ורק אספר בקצרה כי מסופר פה סיפורה של משפחה מרוקאית שמוצגת בצורה די טיפוסית יחסית לאיך שמציגים משפחות כאלה בקולנוע הישראלי, שיושבים שבעה על אחיהם בזמן מלחמת המפרץ הראשונה ובתוך כל זה מתרחשת כל הדרמה. באופן כללי זה פורמט מאוד נח וחסכני, כל הלוקיישן זה הבית וזה הכי קל ככה לשמור על מראה תקופתי. לא ששנות התשעים המוקדמות קרו כל כך מזמן אבל צריך לשמור על נאמנות לתקופה וזה נעשה פה דווקא לא רע, עד הפרטים של הנס במטבח ובקבוקי הקולה הכל משמר את התקופה ולא הצלחתי למצוא פאשלות. מה שמעט הפריע לי הוא שמעט מדי מזכירים את התקופה בתוך שיחות בני הבית, אמנם יש כמה אזעקות ומסכות וכו’, אבל עדיין, היה חסר לי יותר להכנס לאווירה של התקופה.
בסה”כ זה סרט ישראלי ואני תומך בקולנוע ישראלי ובהחלט יש הרבה דברים טובים שקורים פה בארץ אבל אחרי הכל זה כמו אביבה אהובתי וכמו אהבה קולומביאנית וכמו הרבה סרטים אחרים. במשפט אחד - סיפור די גרוע, קצב איטי מדי, אבל שחקנים מעולים שמצילים את המצב בקצת.
בסה”כ הסרט מקבל 3 כוכבים בסולם אור. או במילים אחרות אפשר לחכות לדיוידי.
לדף הסרט באתר סרט:
http://seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=2647
Tags: קולנוע ישראלי