אזעקה בקיבוץ
כרגע היתה אזעקה פה בקיבוץ. טסתי לאמסטרדם להרגע ולהנפש ולזה אני חוזר. אם פגעו בחדרה גם אנחנו בסכנה.
אין לכם מושג מה זה לחיות ככה, איך שאני חי כרגע. עד המלחמה כבר הרגשתי שהכל בסדר אבל עכשיו אני באמת מבין מה זה הלם קרב.
איך שנשמעה האזעקה רצתי וחיפשתי מקלט, היה משהו שהיה נראה כמו מקלט אז נכנסתי והיתה שם זקנה חביבה וסטלנית מהקיבוץ שמציירת שם. ישבתי איתה וקשקשנו קצת ובינתיים הדופק שלי במהירות של מטוס סילון.
היום אני מתחיל לנסות לעבוד חלקית אבל בכנות לא נראה לי שאני אוכל לעבוד כרגע ולתפקד כבנאדם רגיל אבל אני גם לא ממש מסוגל כרגע. מלחמה זה כל כך קקה של דבר. אין לי פתרונות מהירים לגמור עם זה אני רק רוצה שתגמר המלחמה. אתמול דיברתי עם טאו טאו על המלחמה והוא חושב שחייבים לעשות את זה בשביל שלא נהיה מאויימים ואני יכול להסכים ומסכים איתו, אבל הממשלה והצבא מסממים את העם עם ססמאות ריקות מתוכן כמו “העורף חזק” וזה בולשיט. כל חיפה משותקת, מי היה מאמין, חיפה. בלגן.
רציתי לכתוב עוד פוסט על אמסטרדם והולנד וכמה היה נפלא שם אבל כרגע אני לא במצב. אני חושב שאני צריך עוד קצת להרגע, אולי איפשהו בדרום. יש לי הזמנות פתוחות לערד וכאלה, אז נראה מה אני אעשה, עד הסופש אני אחליט.