אור קלפר דוט קום

אתמול יצאתי עם האישה שבחיי הלא היא שרון, לראות סרט בקולנוע. לא בסינמה סיטי, בקניון אורות באור עקיבא, גם משהו…
לפני שיצאנו כבר בחרנו לנו את הסרט, במבט ראשון אין מה להפסיד פה - אחלה שחקנים, אחלה תסריטאים, ויחסית למבחר שהיה לא היו הרבה ברירות. אני חייב להודות שיצאנו קצת מאוכזבים, הסיפור די בנאלי ומה שמחזיק בחיים את הסרט הזה הם השחקנים שנותנים משחק אופי מצויין.

לא אעמיק מדי בסיפור ורק אספר בקצרה כי מסופר פה סיפורה של משפחה מרוקאית שמוצגת בצורה די טיפוסית יחסית לאיך שמציגים משפחות כאלה בקולנוע הישראלי, שיושבים שבעה על אחיהם בזמן מלחמת המפרץ הראשונה ובתוך כל זה מתרחשת כל הדרמה. באופן כללי זה פורמט מאוד נח וחסכני, כל הלוקיישן זה הבית וזה הכי קל ככה לשמור על מראה תקופתי. לא ששנות התשעים המוקדמות קרו כל כך מזמן אבל צריך לשמור על נאמנות לתקופה וזה נעשה פה דווקא לא רע, עד הפרטים של הנס במטבח ובקבוקי הקולה הכל משמר את התקופה ולא הצלחתי למצוא פאשלות. מה שמעט הפריע לי הוא שמעט מדי מזכירים את התקופה בתוך שיחות בני הבית, אמנם יש כמה אזעקות ומסכות וכו’, אבל עדיין, היה חסר לי יותר להכנס לאווירה של התקופה.

בסה”כ זה סרט ישראלי ואני תומך בקולנוע ישראלי ובהחלט יש הרבה דברים טובים שקורים פה בארץ אבל אחרי הכל זה כמו אביבה אהובתי וכמו אהבה קולומביאנית וכמו הרבה סרטים אחרים. במשפט אחד - סיפור די גרוע, קצב איטי מדי, אבל שחקנים מעולים שמצילים את המצב בקצת.

בסה”כ הסרט מקבל 3 כוכבים בסולם אור. או במילים אחרות אפשר לחכות לדיוידי.

 לדף הסרט באתר סרט:

http://seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=2647

בשעה טובה החלטתי לאסוף מהמוסיקה הישנה שלי רובה מ2001 ולאסוף את זה לאלבום שאני אתן להוריד חינמית. אז הנה ההשקה, תהנו וחוו דעה בכיף

להורדה

והנה העטיפה הקדמית ורשימת השירים:

תודה לערן ורד מלך העולם על זה שהוא צילם אותי לפני מליון שנה משחק בפטיפונים של פוסטל

איך שכחתי לעדכן פה באחד הדברים החשובים? אתמול הרחבתי את הפלטה שלי בעוד פטיפון, סטנטון יפיוף שהצטרף לטכניקס שלי, ואוזניות טכניקס, כל זה הצטרף ל303 והמיקסר נומארק. עכשיו משעשע אותי שהאוזניות שלי שוות יותר מהמיקסר. נו שויין. אה, וקיבלתי מתנה מיקרופון עם הסטנטון, לא שווה יותר מדי, אבל כשהוא מחובר דרך הסמפלר עם קצת דיליי הוא נשמע פצצה. סחה עליי, עכשיו אין תירוצים, צריך להתאמן כמה שיותר ולהרחיב עוד את הקולקשן תקליטים שלי. לחצו על התמונה להגדיל.

היום בבוקר “זכינו” לביקור של שליט ארה”ב (בינתיים) מיסטר ג’ורג’ בוש. הושקעו משאבים, מאמצים, כבישים נחסמו, בלגאנים, ניקו את ירושלים כבר חודש, וכל זה רק בשביל בנאדם אחד, עם פמליה של אלף איש.
לפני שיצאתי הבוקר לעבודה ראיתי את חדשות הבוקר בערוץ 2, סתם כי אני אוהב את היציאות השנונות לעיתים של אברי גלעד. ראיתי את חדשות הבוקר של ערוץ עשר כשהוא היה שם ועברתי ל2 יחד איתו. אני חייב לציין שאני לא פריק של חדשות ומעדיף להתחמק מזה ככל האפשר, רק מדכא לדעת מה קורה בעולם, אבל היי נו, לפעמים אני מתעניין וכאלה.

למזלי הרב אף אחד בעבודה לא קשקש על בוש, וחוץ מהופעה של דאב אלאפאו בערוץ עשר שראיתי בו הם קיבלו את פניו של הבוש בדרכם שלהם (דודו וזאנה כפרה עליך אני מתגעגע וסחה עליכם אתם גדולים) לא היה לי שום תזכור לאותו עייסק.
ואז חזרתי הביתה, לפטיפונים והרגאיי, והטלויזיה כבר דלקה ברקע. וכמובן שאיך שבאתי הביתה היה נאום משותף של הבוש והאיי אולמרט או כמו שאני אוהב לקרוא לו כלום מרט. שני אנשים שיחד יש להם פחות איי קיו מלחתולה שלי. והיא די האבלה. בקיצר - אחרי שניסיתי לעקוב ולהקשיב באמת, שמתי לב שאלו שוב אותן קלישאות, אותו רצף מילים שמהר מאוד הופך לבלה בלה בלה. אז העברתי לביפ, כי אני מעדיף לראות שתי בחורות שמטפטפים עליהן שעווה ושואלים אותן שאלות מפגרות.

בקיצר, שום דבר לא נשתנה, העולם הזה מנוהל על ידי מטומטמים, אבל תנו לי לחיות באסקפיזם, לראות פוקר בטלויזיה, לחמם פיצה במיקרו ולסובב תקליטים.

השני מותאם להיות כרקע לדסקטופ, נסו וחוו דיעה

צולם לפני כשעה

אני תמיד מאחר פה ביום, אבל אתמול צילמתי קצת פרות ברפת.

בבמה חדשה

והנה אחת חביבה עליי לפה:

היה נחמד, עשיתי את זה בהפסקת סיגריה, זה רק לחצות את הכביש, הבניין שלי בעבודה מול הרפת. היה קשה להיות שם הרבה זמן, הריח נוראי.

סה”כ נראה לי שאני אעשה את זה למנהג יומיומי, לקחת את המצלמה לעבודה ובמשך היום למצוא משהו לצלם…

 ביום שבת חזרנו מסופ”ש בצפון ובאנו לצלם את ירדן, חברה של לירון מהלימודים. דוגי (המבין יבין) צילם בעצם, אני סתם תפסתי טרמפ על זה שכבר היה שם סט, תאורה דוגמנית והכל וגם צילמתי טיפהלה. יש גלריה מאותו סשן, אבל הנה כמה טעימות:
(לחיצה תגדיל את התמונה כמובן)