אור קלפר דוט קום

היום נערכת הלוויה של מיכה בן מאיר, שהיה ידוע לרבים גם כסמי בורקס.
את סמי הכרתי מקהילת במה חדשה, ואם לומר את האמת לא היינו בקשר הדוק מדי, חוץ ממפגשים חוזרים ונשנים בעיקר בתאטרון תמונע, שיחה קלילה על כוס בירה על הבר רגע לפני שעלה להקריא יצירה חדשה. היו גם מפגשי חברים מהמעגלים של האנשים בתוך החבורה הזו שיותר תיקשרתי איתם, ובהם כמובן שהיה פנאן ומשעשע תמיד עם הבורקס.
ללווייה לא נסעתי, אני בטוח שאתה לא רוצה לראות את כולנו מתייפחים על הקבר שלך. אני אקח איתי את הזכרונות הטובים, ולא אומר שלום, אומר רק להתראות.

רישום שעשיתי של מיכה לפני כמה שנים.

יום הזכרון. תמיד גורם לנו לחשוב על כל אלו שנהרגו וכבר לא יכולים לעמוד איתנו בדקות הדומיה.

לי משום מה יש עוד קונוטציה וזה תמיד מזכיר לי שגם אני כמעט הייתי אחד מאלו, ואני יכול לעמוד.

היום הזה גם גורם לנו לחשוב, כמה עוד יצטרפו לרשימה ממלחמות מיותרות.

הרשו לי להתחיל בציטוט של אחד הגדולים בזמננו סיזלה קלונג’י האחד והיחיד

“I’m not afraid to die but fraid to live until death”

הרוב לא יפרשו או יבינו את המשפט הזה נכון. אבל היום אני לא במצברוח פילוסופי מדי.

יש רגעים בחיים שהם נקודות מפתח, שאתה יודע שעכשיו נפתח שער למקום אחר, ואחר כך הכל משתנה. ועכשיו אני בתקופה של התחזקות גדילה התעצמות ועוד כל מני תחושות נעימות שאי אפשר לתאר במילים. והכל במפנים, לא ממשהו חיצוני. הכל מתחיל להפתח חזרה, כאילו אני מתעורר מתרדמת שכזו. הכוחות הרוחניים חוזרים אליי ובגדול, האש חוזרת אליי. אש התמיד, שמעט זכו לחוש או לראות, אותה אש שבערה בסנה המפורסם.

יש לי המזל להשתייך ללוחמים הכי פחות אלימים. לוחמי האור, החופש, האהבה, המודעות. וואלה - העידן שלנו מתקרב. הטוב עוד יבוא…

אם האוטו שלי לא מזייף נכון ללפניי שעה - 2 מעלות בחוץ!
אני באמת לא זוכר מתי היה כל כך קר בקיבוץ או בארץ בכלל.

בחדשות ראו איזה נציג של חברת החשמל שאמר לכוון מזגנים ל20 וזה מספיק. הצחיק אותי, אני לא מוריד מתחת ל28. שהוא יכוון על 20. מזכיר לי שבשיא החום הם אמרו לכוון מזגנים ל25. נו באמת.

היום בבוקר “זכינו” לביקור של שליט ארה”ב (בינתיים) מיסטר ג’ורג’ בוש. הושקעו משאבים, מאמצים, כבישים נחסמו, בלגאנים, ניקו את ירושלים כבר חודש, וכל זה רק בשביל בנאדם אחד, עם פמליה של אלף איש.
לפני שיצאתי הבוקר לעבודה ראיתי את חדשות הבוקר בערוץ 2, סתם כי אני אוהב את היציאות השנונות לעיתים של אברי גלעד. ראיתי את חדשות הבוקר של ערוץ עשר כשהוא היה שם ועברתי ל2 יחד איתו. אני חייב לציין שאני לא פריק של חדשות ומעדיף להתחמק מזה ככל האפשר, רק מדכא לדעת מה קורה בעולם, אבל היי נו, לפעמים אני מתעניין וכאלה.

למזלי הרב אף אחד בעבודה לא קשקש על בוש, וחוץ מהופעה של דאב אלאפאו בערוץ עשר שראיתי בו הם קיבלו את פניו של הבוש בדרכם שלהם (דודו וזאנה כפרה עליך אני מתגעגע וסחה עליכם אתם גדולים) לא היה לי שום תזכור לאותו עייסק.
ואז חזרתי הביתה, לפטיפונים והרגאיי, והטלויזיה כבר דלקה ברקע. וכמובן שאיך שבאתי הביתה היה נאום משותף של הבוש והאיי אולמרט או כמו שאני אוהב לקרוא לו כלום מרט. שני אנשים שיחד יש להם פחות איי קיו מלחתולה שלי. והיא די האבלה. בקיצר - אחרי שניסיתי לעקוב ולהקשיב באמת, שמתי לב שאלו שוב אותן קלישאות, אותו רצף מילים שמהר מאוד הופך לבלה בלה בלה. אז העברתי לביפ, כי אני מעדיף לראות שתי בחורות שמטפטפים עליהן שעווה ושואלים אותן שאלות מפגרות.

בקיצר, שום דבר לא נשתנה, העולם הזה מנוהל על ידי מטומטמים, אבל תנו לי לחיות באסקפיזם, לראות פוקר בטלויזיה, לחמם פיצה במיקרו ולסובב תקליטים.

עם השנים נהייתי יותר פאסימי, אני רק יכול לקוות שהשנה הבאה תהיה פחות גרועה מהקודמת ב2006 קיבלתי מלחמה, ב2007 חטפתי כאפה אחרת, אז השנה כל מה שאני רוצה זה שקט ושלווה שלום ואהבה והמון מימוש עצמי. יא איי, נקווה לטוב

אז שנה  טובה לכולם!

מהעז שכותב בלוג לעצמו כנראה

זה לא אומר שלא קורה כלום. קורים דברים, לא ממש נעימים, ומסיבות אלו ואחרות אני לא יכול לפרט על זה בטח שלא פה. מי שיודע יודע, ומי שלא, לא אמור.

אנשים אומרים “אתה לא לומד מטעויות”, אבל היה איש חכם, מאיר אריאל זצ”ל שאמר פעם -

“מי שנדפק פעם אחת, לא יכול להגמל מזה” 

אתם חייבים להודות שיש בזה משהו, גם אם זה לא במודע

איזה כיף זה להכנס לבלוג, ולראות מלא תגובות חדשות. רק חבל ש80 אחוז היה ספאם. תמוה לי למה שיפרסמו מכירת מכוניות משומשות אי שם בארה”ב בבלוגים, ועוד בלוגים של עיזים, מילא שיפרסמו חציר או משהו.

אם המון שמנים עושים דיאטה, מה המסקנה?

דיאטה זה משמין

אז באתי, חסר לכם אדיוט?
כן כן אני קצת מגוחך, לא השתניתי

אז מה, מזמן לא כתבתי. מאז שכתבתי התחלתי לאט לאט “לחזור לתלם” כמו שאומרים. אז חזרתי למעגל העבודה, אני עדיין מכור להאטריק ובאזר, ולא השתנה הרבה.

הייתי סופ”ש אצל בותק ברמת גן, היה אחלה. הלכנו למסיבה של איימר סאונד שחגגו 3 שנים להקמתם, היה חזק אבל צפוף וחם ולח, נו ככה זה תל אביב. בשבת אכלנו בארקפה, איפה שבותק עובדת, היה ממש טעים. בערב נסענו לקיבוץ עם עצירה בבית הפנקייק, יאמי. וזהו, עכשיו סיימתי לעבוד ואני עובד גם ערב אז אני הולך לגרבץ קצת מול הטלויזיה. מיעו.