אור קלפר דוט קום

הרשו לי להתחיל בציטוט של אחד הגדולים בזמננו סיזלה קלונג’י האחד והיחיד

“I’m not afraid to die but fraid to live until death”

הרוב לא יפרשו או יבינו את המשפט הזה נכון. אבל היום אני לא במצברוח פילוסופי מדי.

יש רגעים בחיים שהם נקודות מפתח, שאתה יודע שעכשיו נפתח שער למקום אחר, ואחר כך הכל משתנה. ועכשיו אני בתקופה של התחזקות גדילה התעצמות ועוד כל מני תחושות נעימות שאי אפשר לתאר במילים. והכל במפנים, לא ממשהו חיצוני. הכל מתחיל להפתח חזרה, כאילו אני מתעורר מתרדמת שכזו. הכוחות הרוחניים חוזרים אליי ובגדול, האש חוזרת אליי. אש התמיד, שמעט זכו לחוש או לראות, אותה אש שבערה בסנה המפורסם.

יש לי המזל להשתייך ללוחמים הכי פחות אלימים. לוחמי האור, החופש, האהבה, המודעות. וואלה - העידן שלנו מתקרב. הטוב עוד יבוא…

יש לי נטיה “להדבק רגשית”. מה זה אומר?
אני מרגיש חזק מאוד דברים שאנשים קרובים אלי מרגישים גם. אנשים רבים יודעים שאם אתה עם חברים במסיבה והחברים שלהם דלוקים והם לא לקחו כלום, הם יכולים לחוש את אותן התחושות גם רק מהנוכחות איתם.
וככה, כשאני עם אנשים שיקרים לי, אני מרגיש אותם לפעמים.
וכשלאנשים שיקרים בעיניי רע, אני מרגיש את הרעל שהם מרגישים. אני מרגיש גם את הצורך העז הזה לבוא ולתמוך, לתת חיבוק, לתת אוירה נעימה שלא מעלימה את הרע אבל קצת מרככת אותו. משום מה לעיתים קרובות, כשלאנשים רע הם לא תמיד יודעים לקבל תמיכה שכזו ואני יודע שהצעד הלוגי ביותר בעולמנו הוא פשוט לשחרר את הבנאדם ולתת לו להתאושש.
אולי בתור אדם שחלק מייעודו הוא לעזור, זה קשה כשמדובר בקרובים אליך. כל קרבה, אם זה של משפחה, חברים, זוגיות, יכולה להקשות על ההתאחדות והפריחה המשותפת לעבר האור. לעיתים יותר קל לעזור לבנאדם זר לחלוטין.

אז יותר מזה אין לי מה לספר, רק להגיד שאני רוצה שכל מי שאכפת לי ממנו יהיה מאושר ואני מספיק חזק ועצמתי בתקופה זו בשביל לתת אוזן קשבת וכתף סופגת (דמעות וכאלה).

לסיום רציתי לצוטט את “כשהנעל מתאימה” שבטח הרבה מכירים

כשהנעל מתאימה
הרגל נשכחת
כשהחגורה מתאימה
הבטן נשכחת
כשהלב נכון
בעד ונגד נשכחים

(אושו כתב על זה אחלה ספר, זה במקור של איזה סיני ששמו פרח מזכרוני איתו הסליחה)

ולאחר המשל, נותר רק לאחל לכולנו סופ”ש מקסים מדהים מהמם וכייפי בטירוף
צ’או
העז

WOW
עברתי שיעור תקשור מדהים. התחברות מאוד גבוה ושינוי תודעתי מטורף. קשה לי להסביר את זה במילים אבל אני יכול להסביר את זה בפשוט בכך שהכל מדהים והכל נראה כמו שהוא, אבל הכמו שהוא זה לא איך שהוא נראה רגיל.
תחושה כמו של סמים משני תודעה. אבל בלי כלום.

אני רוצה לסיים ב”אש תמיד” של מתיתיהו האדיר:
אש תמיד ETERNELY
FIRE BURNS CONTINUESLY

אני מבין היום למה משה נפל על פניו מול הסנה הבוער.

ל”ג בעומר שמח לכולם, תעשו הרבה אייש תמיד!
MO FAYA!

התעלות. עצמה. כח. הגנה.
אלה מילים קטנות בשביל לתאר איך שהרגשתי היום אחרי השיעור תקשור שלי.
אני מעדיף לא לספר יותר מדי, אלא רק למקורבים. הסיבה פשוטה. רבים יגידו שזה בולשיט ושהתחרפנתי. לא שאכפת לי מה יגידו. זה סתם לא אפקטיבי לחשוף בפורום כזה חוויות כאלה גבוהות.

אני יכול רק לרמוז שתקשרתי תקשור קצרצר שהוא רק תחילה של תהליך של תקשור עם קבוצת מדריכים מסויימת שהיא בין החזקות ביותר שיש. וזו היתה נגיעה קלה. ולא יאומן איך שזה משפיע.

אני לומד תקשור כבר תקופה לא קצרה ומעולם לא הרגשתי ככה לאחר תקשור. פשוט התחברתי למטען. עכשיו זה קצת נגמר ואני מתחיל להתעייף אבל במשך שעות הרגשתי ממש כמו שמשון. בקרוב יתחיל לפעול האתר שאני בונה למורה שלי. מבטיח לפרסם אותו פה כשזה יהיה רלוונטי. מי שירצה להתעניין בתחום התקשור, או באופן כללי בתחום התודעה, ימצא מקום מקצועי לזה עם רבים וטובים שייעצו ויתנו טיפים פה ושם וגם קצת תבונה.

השליחות שקיבלתי חשובה. השליחות אולי הכי חשובה שיש. הגברת מודעות בקרב בני האדם. בעזרת האתר הזה שיפעל בקרוב אינשאללה המטרה תתחיל להיות מושגת. אני מאמין באינטרנט כמדיה לגיטימית ביותר וחזקה בשביל להפיץ דברים כאלה והאתר יהיה בהחלט אינטראקטיבי.

אגב, הדומיין יהיה todaa.org.il
ואין לכם מה לבדוק כרגע, כי אין שם כלום עדיין…

אני יכול לאחל לכולכם שתחוו רק אחוז מכל החוויות שחויתי מאז שהתחלתי ללמוד תקשור. ואז תבואו ותגידו לי שמאתיים שקל לשיעור זה המון כסף. לא נראה לי שתגידו את זה אחר כך. אין ערך לחוויות כאלה, בטח שלא בכסף. זה שווה כל כך הרבה יותר.

Once again,
Im iron
like a lion
in Zion.

איזה יום של ווג’ראס… נסעתי היום בבוקר עם עמוס למשרד הבטחון לבדוק מה העניינים שם עם כל הפרוצדורה של הרכב.
לפתע הפתעה: אחרי שאמרו לי שיש לי זכאות לרכב 1800, סיטרואן סי5, אמרו לי שזכאות 1800 בוטלה (ביבי וגזרותיו וכאלה) אך מי שהיה מגיע לו סי5 עכשיו מגיע לו סניק. אמרתי, נו טוב. כל הזמן הזה אמרו לי - סניק סניק סניק. פתאום - באים אלי ביציאה שיש לי זכאות לטויוטה קורולה. שמעו, טויוטה זה רכב לא רע, אבל מבחינתי מה שזה אומר זה הבדל של איזה 17-20 אלף שקל. יצאנו ממשרד הבטחון בחיפה לכיוון חדרה בבעסה, אני שובר את הראש אם יש לי 20 אלף, מתחיל לחשוב אולי לותר על הרנו ומתבאס כי זו ליגה אחרת הרנו על הטויוטה. החלטתי לקפוץ קודם לסוכנות טויוטה ולראות במה מדובר ואז לחשוב ולהחליט. האוטו די רגיל. אין את כל הפינוקים שיש לרנו סניק. בכל זאת - הוא לא רע בכלל. בנסיעת מבחן הרגשתי שהוא מגיב כמו פנתר, ההגה שלו קטן ומסתובב כמו הגה צעצוע וסה”כ הוא מרגיש לא רע על הכביש. התחלתי לנחם את עצמי שזה אוטו לא רע ויצאנו לדרכנו לסוכנות רנו לבטל את ההזמנה.
באתי להסביר שהטעו אותי במשרד הבטחון ומסתבר שיש לי זכאות לטויוטה קורולה ואני לא יכול לעמוד כלכלית בהפרש. הסוכנת אמרה לי שזה לא הפרש גדול. אמרתי לה בתמורה שלפי החישוב שלי זה בסביבות ה17 אלף ומי יודע מה יהיה תמיד כדאי לקחת טווח בטחון של 2-3 אלף שקל למעלה. ההיא התיישבה, כתבה, חישבה והראתה לי שההבדל הוא 8 אלף סה”כ. איך זה? היא סידרה הנחה של 7 אלף. אוקיי, עכשיו התמונה שונה לגמרי! עכשיו מדובר ב8 שמתוכם שילמתי כבר אלפיים שקל מקדמה, אז מדובר ב6 אלף ובמקרה הפסימי (יורדת כמות הפטור ממס, עולה המחיר בשניה, בלה בלה בלה) אני אצטרך לשלם גג בסביבות ה8 אלף והכי גרוע 10. 10 אלף זה הרבה פחות גרוע מ20 אלף. זו גם השקעה לעתיד, חשבתי, שעל הרכב הראשון אני “משדרג” את הרכב שבעצם מגיע לי למשהו יותר מפואר מה שאומר שבחילופי רכבים אני לא אצטרך להשקיע את המחיר של ההפרש וגם אם כן אז פחות.
אז סבבה, יש סניק. הבעיה היחידה שעל פי משהב”ט לוקח להם עד חודשיים לשלם (WTF?!) והסוכנת ברנו אמרה שהיא לא בטוחה כמה זמן היא יכולה להחזיק הנחה כזאת. אז עכשיו נותר ללחוץ על משהב”ט ולבדוק כל הזמן מה מצב העניין ואם מזיזים את זה ומהר. לא רוצה להגיע לחודשיים גם ככה. מעדיף משהו בכיוון השבוע שבועיים שנוכל להתחיל את תהליך הרכישה (מכס, טסט, ביטוח, ויאללה לכביש).
הלכנו לחגוג את הנצחון על הכסף בקניון חדרה, ולימדתי את ששון (ששון=עמוס למי שלא מעורה) שזה ממש קל לחסל יחד מגש פיצה (לא משהו אבל היינו רעבים ופיצה משפחתית ב33 שקל לא יכולה להיות טעימה מדי). איזה בזבוז קלוריות מצידי על משהו שהוא לא כזה משובח אבל חפיף, הייתי רעב ולא אכלתי צהריים ולא בוקר וזה בא לי טוב.

עכשיו התקלחתי ואוטוטו אני מתארגן לי ללכת לשיעור תקשור. הגיע הזמן שאני אתקדם עוד בתקשור, כבר לא למדתי ממש בשבועות האחרונים (יותר הלכתי ליעוץ) ועשיתי תרגיל בתקשור עם אמא ביום שישי והיה ממש חזק, אני חייב להמשיך להתקדם…

חזרתי עכשיו משיעור תקשור מדהים. אני לא יודע כמה ממה שאני חווה אני יכול להעביר פה בכתב. אני לומד תקשור כבר איזה חודשיים בערך, לא סגור על זה, וכל שיעור אני עובר חוויה מדהימה. כל שבוע אני חושב, "אולי הפעם אני לא ארגיש כלום? אולי הפעם זה לא יצליח?" וכל פעם זה מצליח וכל פעם זה מדהים אותי מחדש.

היום עשיתי טכניקה שמאנית של תקשור עם רוחות של בעלי חיים, לגבי המורה שלי לגביי ולגבי אלינור גם. לא יודע כמה זה מובן, ובטח רובכם חושבים שהשתגעתי. בכל מקרה היתה חוויה מוטרפת שמזכירה חווייה של סמים באיזה מובן. בסופו של התקשור התחברתי לגלגול ישן שלי. ראיתי גלגול שבו הייתי בתקופה האזטקית, והייתי מין שמאן שכזה שקשור לישויות של דולפינים ואוהב להתמסטל ולרקוח שיקויים ועניינים. כנראה שהחיים האלה הם לא הגלגול הראשון שאני אוהב להתמסטל.

בקרוב יהיה קורס בו המורה שלי ילמד תקשור פה בקיבוץ ואני ואמא שלי נהיה עוזרים שלו. אמא שלי לומדת אצלו כבר די הרבה זמן אבל אני לא כל כך, אבל כנראה שאני מתקדם מהר אם הוא כבר מציע לי כזה דבר. בכל מקרה אני ואמא שלי עשינו יחד תקשור לגבי האם זה טוב שנעבוד יחד שלושתנו ושנינו קיבלנו את התשובה שכן, ולשאלה של מתי זה יהיה נכון לפתוח את הקורס קיבלתי את התשובה שבעוד חודש עד שלושה. אמא שלי קיבלה שבעוד מספר שבועות ככה שזה די דומה.

אז זהו לבינתיים, אני די מסטול מהתקשור הזה, הגעתי הביתה בחצי ריחוף. שחכתי מהיום המעצבן שהיה לי, שנסעתי למשרד הבטחון לסדר משהו וכלום לא התקדם וסתם חיכיתי שעתיים וחצי בתור. אז זהו, זה מאחורי למרות שלרגע נזכרתי בזה. עכשיו אני יושב פה ומקליד לכם, לא יודע עד כמה זה יעניין אתכם אבל מי שמכיר אותי יודע שהוא יכול פשוט לשאול אותי אם הוא מתעניין עוד בתחום. נינג'ה יושבת על המסך והיא מוסרת לכולכם ד"ש.

צ'או

העז

היום היה לי יום העבודה הראשון שלי שבאופן רשמי עבדתי לבד. זו עבודה שעושים לבד, רק אני מכין את השידורים של הערוץ.
זו לא כזו עבודה קשה, עיקר האתגר הוא למצוא דברים מעניינים בארכיון ורוב העבודה היא טכנית, לחכות שהמחשב ידגום את חומר הגלם (לרוב VHS משנת תרפפו) ואחר כך לבדוק אם צריך לעשות תיקוני סאונד, צבע, וזהו פחות או יותר.
בפגישה שהיתה לפני כמה ימים התבשרתי שאקבל למטרה הזו 2 ימי עבודה בשבוע וזה אדיר. פי 2.

היום היה לי ממש נחמד בניגוד ליום התקלות הזוועתי שהיה אתמול.
עקב רעיון מאמא שלי מצאתי תכנית שהיתה פה ב94 כשמושיקו הדוד שלי ניהל את הערוץ של הקיבוץ. אז היו הפקות מגניבות פה.
הביאו גרפולוגית ואסטרולוגית (חברה של אמא שלי) לאולפן, והביאו להן פרטים על כל מני אנשים מהקיבוץ: לגרפולוגית כתב יד וציור של עץ שכל אחד מהם צייר ולאסטרולוגית פרטי לידה, שעה יום וכו. זה שודר בשידור חי ואני זוכר איך זה הטריף את כל הקיבוץ. המשחק היה להתקשר ולנחש מי הבנאדם לפי הניתוחים של שתיהן, ואחר כך ראו גם מי הבנאדם.

הפנטזיה שלי היא לחזור לימי ההפקות של אז. אולפן כבר אין, אבל אולי עוד יהיה. שידורים חיים, טלויזיה קהילתית. לא משהו שמזכה אותך בתהילת עולם אבל בהחלט עיסוק שנוגע בדברים שאני אוהב, במדיה ותקשורת.

כרגע זו עבודה מעט כפויית טובה, כי גם אם אתה שובר את הראש על תכנית שבועית ממש טובה אולי 30 איש רואים את הערוץ בימי הממיר הדיגיטלי.

אולי במקרה טוב 2 אנשים יגידו לך "וואי איזה מגניב ששמת את התכנית על בלה בלה בלה" וכנראה שאחת מהן תהיה הבוסית שלי, אחראית על וועדת תקשורת.

אני לא חושב ככה אבל. אני חושב בקטע של "אני אעשה את זה טוב ואז אנשים יצפו". בגלל זה הצעתי לפני כמה זמן שיהיו הפקות עכשוויות יותר, עם ראיונות על דברים אקטואלים, אולי אפשר לאלתר איזה אולפן אפילו, לא צריך להגזים בהפקה. שניים שלוש כיסאות עם קוליסה כחולה ברקע, מצלמה או שתיים ואם יותר אז עריכה און ליין. על המסך הכחול אפשר לשים וידאו של חוף הים, תמונות של הקיבוץ או וואט אבר. הפקה של שקל וחצי. טוב נו, קצת יותר לכיוון האלף, אבל גם, בזול.

אז כן, קיבלתי אישור ליום עבודה נוסף בשבוע שייוחד לפרוייקטים שכאלה. כשמקבלים רעיון שלך, במיוחד כשאתה ממש חדש בתפקיד, זה נותן תחושת סיפוק עצומה. לא ציפיתי שיקבלו את זה. אז נכון, זה רחוק ממה שאמרתי שצריך. אמרתי שבשביל הפקה כזאת צריכים להעסיק 2 צלמים, במאי מפיק ועורך, וצריך בשביל זה 2 ימי עבודה אולי חוץ מלעורך שיסתפק בחצי יום עבודה בשבוע. אמרתי גם שאני יכול לחסוך כסף על ידי זה שאני יעשה את ההפקה, אצלם במצלמה אחת, אביים ואערוך. נחייה ונראה. סה"כ נראה לי שהעניינים ישתפרו. מי יודע, אולי עוד שנה יהיו 35 צופים

בוקר של תקלות טכניות עם היקום. לפעמים עדיף בבקרים כאלה לבטל את הבוקר ולחכות שיסתדרו הדברים. היום באופן רשמי התחלתי לנהל את הערוץ טלויזיה של הקיבוץ, ואני לבדי. באתי לעבודה והכל בבלאגן. ב3 פעמים שהייתי ועשיתי התלמדות עם צור, הכל היה פשוט. כל דבר היה מחובר למקום שלו, לא הייתי צריך לחשוב יותר מאיזה תכנים לשדר. הבוקר אני בא. מהומה של כאבלים. אין לי מושג איפה הכאבל דיוי שאמור להתחבר מהויאייצ'אס למחשב, אין לי מושג איך לחבר את הויאייצ'אס לטלויזיה. זה לא סתם מכשיר וידאו ביתי, זה פאקינג מונסטר, עם מליון חיבורים מאחורה ואין לי מושג מה מחובר לאן ומה אמור להיות מחובר לאן. בכל חיי רק רציתי לעשות דברים יצירתיים ונתקלתי בתקלות טכניות וכאלה שטויות. כנראה שטכני זה דבר שחייבים בשביל להתחיל להיות יצירתי. אז אין לי הרבה מה לעשות שם. דן שעובד שם לא בקיבוץ בכלל והוא יחזור אליי אחר כך, צור יכול רק מחר כנראה לעזור לי עם זה, צריך היום להתחיל לשדר את האסיפה מאתמול… בקיצור, אחרי ארוחת בוקר אני אלך להבין איך עובד הדיוידי המקליט החדש שלנו כדי להתחיל לשדר את האסיפה. לגבי ההמשך - יהיה טוב. הכל טוב. זה שאי אפשר לחבר את העניינים שם בכלל לא משנה כי גם מבחינת התוכן אין לי מושג מה לשדר השבוע. לא נורא זה יסתדר.

אתמול היה לי שיעור מדהים של תקשור. התחלתי ללמוד תקשור, אתמול היה שיעור שלישי. אני לא יודע עד כמה לספר על החוויות שלי שם, אני חושב שבעיניים של רוב האנשים זה יראה כאילו איבדתי את זה. לא אכפת לי האמת, אני לא חולה בתסמונת ה"מה יגידו" הידועה, פשוט לא בא לי אנשים בחלוקים לבנים פה בכל מקרה אני לא ממש יכול להסביר את זה עדיין ואני לא יודע עד כמה זה משהו לספר עליו בבלוג. מי שקרוב אלי מספיק שומע מספיק על חוויותי שם. רק נגיד שאני עובר התקדמות אטומית בכל מה שקשור לרוח, אני רואה דברים שעד היום הייתי קצת סקפטי אליהם אפילו שלא הייתי אנטי מעולם, ויש לי מורה מעולה עם אנרגיות מטורפות. דווקא בתחום הזה בחיי, שזה דבר שממש רק התחלתי, אני מרגיש בטוח. זה ממש הולך לי בטבעיות.

מבחינת הכתף אני מתקדם לאט לאט, פיזיוטרפיה שיש לי היום ב2 וחצי ויש פעמיים בשבוע, לאט לאט העניינים מתחילים לזוז שם (הכתף) ואני בכיוון הנכון. אני רק מחכה כבר שאוכל להזיז את היד מספיק בשביל שאוכל לנהוג. ב2 לנובמבר שזה ממש אובר דה קורנר נגמר לי המלווה וזה אומר שאני חופשי לנהוג לאן שבא לי מתי שבא לי. גיחות לתל אביב, מסיבות, נסיעות להורים של בותק, לחברים ברחבי הארץ, הכל יהיה אפשרי מעכשיו. תענוג.

אז זהו, נקווה להמשך יום יותר מוצלח עם פחות תקלות ויותר הצלחות. עוד מעט אני הולך לארוחת בוקר, נדמה לי שיש היום פנקייק ובא לי טוב פנקייק עכשיו.

עד הפעם הבאה-

העז

חזרתי עכשיו מטיפול הילינג+רפלוקסולוגיה. היה טיפול מדהים הפעם, ממש. הרגשתי את כולי מתנקה ומתמלא באנרגיה, בצ'י… בכל אופן הבנתי שאני צריך לטפל בעצמי יותר, מה שאומר, לחזור לעשות הילינג ורפלוקסולוגיה על בסיס קבוע, של לפחות פעם בשבועיים, וגם לחזור לטיפולי דיקור. אני חייב לטפל בעצמי, לתחזק את הגוף והנפש. אז עכשיו אני מרגיש פשוט נפלא, הרבה רעל יצא ממני. אתמול גם דיברתי עם אלכס, שהוא חבר מהכיתה, כשהוא יחזור מהמילואים שיש לו עכשיו נתחיל לעשות יחד צ'יקונג ונינג'יצו בצורה עדינה כדי שלא יצאו לי כתפיים וכאלה הבעל של המטפלת שלי מעביר פה חוגים של טאי צ'י וצ'י קונג אבל החוג בדיוק הסתיים, אז אני אלמד מאלצ'קו. אלצ'קו ילד טוב.

יאללה זהו לבינתיים!