אור קלפר דוט קום

תקראו את הפתיל הזה שנמצא בפורום ראסטה שבניהולי (הפורום הכי פעיל בפורומים של שרוט). משעשע, כמעט עם הכל שם הזדהיתי בדרך זו או אחרת

אפשר לקרוא את הכתבה ישר מהלינק הזה ואל תשכחו שיש פה גם את ארכיון הכתבות שלי בגיימר, גם בלינק הזה וגם, מופיע ויופיע תמיד בקישורים של הבלוג. תהנו.

Exception message: mysql_pconnect(): Can't connect to local MySQL server through socket '/tmp/mysql.sock' (2)
Error code: 2
– Backtrace –
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/class/database/adodb/drivers/adodb-mysql.inc.php(362): mysql_pconnect
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/class/database/adodb/adodb.inc.php(468): adodb_mysql._pconnect
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/class/database/db.class.php(41): adodb_mysql.pconnect
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/class/config/configdbstorage.class.php(49): db.getdb
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/class/config/config.class.php(103): configdbstorage.configdbstorage
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/summary.php(23): config.getconfig

Exception message: Fatal error: could not connect to the database!
Error code: 0
– Backtrace –
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/class/database/db.class.php(42): throw
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/class/config/configdbstorage.class.php(49): db.getdb
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/class/config/config.class.php(103): configdbstorage.configdbstorage
/rosa/newhome/scorpy/web/bit/summary.php(23): config.getconfig

איך עם המילים

אתה יכול ועלול לרצוח

כל כך הרבה דברים

את החיוך עם העיניים הנוצצות

את החיבוק החם והחזק חזק

את הנשיקה הרכה

והנעים הזה

שפתאום

בגלל מילה לא במקום

עומד דום

ומחכה שתעבור הטראומה

שכלל לא היתה במכוון

שכלל, לא כללה עצמה כדבר שאמור לקרות

אותה טראומה

שידוע שקרתה, על פי ובהשראת מקלקל נשמות הילדות המקורי

זה שרוצח תמימות

בעבור מה

בעבור מה חלת נפש

חתיכת זבל

בוא מכות

איך

עם כמה מילים

עוברים מהרים עננים שמיים כחולים

לגב מופנה והמשפט שאותו הכי קשה לשמוע

מפונק שכמותי

"לך!"

היום היה פרק הסיום של טלנובלה בע"מ. תצחקו, או תזדהו, אבל אני (ובותק) הייתי מכור כבד. בותק כתבה פוסט סיכום רגע לפני הסוף, הוא די משעשע, כדאי לכם לקרוא. רציתי רק להוסיף לרשימת הדברים שגורמים לחוסר אמינות, שרוצח שכיר מקצועי בחיים לא ישתמש בM16. בטח שלא אם זה במקום כזה קטן, שהוא יכול להשתמש בו באקדח. כל מי שהיה קרבי (או שיצא לו להיות עם M16 קצת, אנא ערף, מתנחלים וכאלה) יודע שזה הנשק הכי פחות אמין בעולם. אם אין לו מעצור (למי שלא יודע, מעצור = תקלה כלשהי שגורמת לו לא לירות) אז הוא בטוח לא מדוייק, גם אם יאפסו אותו שעות. וגם החור בגוף של יב"ז לא היה אמין וחבל שזה לא היה בציצי.

ולנושא אחר: Dungeon Siege 2 הוא פשוט יצירת מופת. משחק מ-ע-ו-ל-ה. הראשון היה חביב אבל קצר ולא נאמן לקלאסיקות. זה פשוט ענק. הדבר היחידי שטיפה חסר הוא עיצוב יותר חופשי של הדמויות, אבל זה לא מה שחשוב באמת. כל מי שאוהב משחקי תפקידים במחשב חייב לתת לו צ'אנס, אפילו שזה משחק של מייקרוסופט, שיחקו אותה הפעם. כפיים.

אז זהו, אין לי יותר מדי מה לספר על החיים שלי מהסיבה הפשוטה שאני לא עושה הרבה מאז פריקת הכתף. די בעסה שעד שהייתי על הסוס חזרתי לאותה נקודה. בבית. אמרתי היום לשירלי (אישתו של צור הידוע בכינויו "כלבה", במבטא אמריקאי חזק, שבין היתר אחראית עליי בעבודה בקופות בחד"א) שתסדר לי איזה משמרת ערב ואני אראה איך מסתדר לי. אפילו שקיבלתי חודש ימי מחלה מהרופא, אני לא מתכוון לנצל אותם. אני אשתגע מהשעמום וגם אם זה אומר לעבוד עם כאבים קצת, אולי זה עדיף. ב7 לחודש יש לי תור לרופא ואז נראה אם אני עושה ניתוח. כנראה שכן. היו םקיבלתי את תוצאות הCT שעשיתי בכתף לפני כמה חודשים טובים, עוד מהפריקה הקודמת, והיה כתוב שם משהו מוזר. היה כתוב "שרירים טרופים". מה אני, פרי דרום אמריקאי? בטח יש לזה משמעות רפואית ואם מישהו יודע מה זה שיגיד. ולכל מי שיגיד שזה בטח היה משהו אחר וזה נראה ככה כי רופאים לא יודעים לכתוב על אף שהם לומדים איזה מליון שנה - זה היה כתוב בדפוס.

אז באווירה טרופית זו נסיים את הפוסט. אגב, מיעו, ונינג'ה החתולה הכי אדירה בארץ. היום צילמתי אותה שורצת על עץ ענק כמו איזה נמרה קטנה. היא גם מבריחה חתולה שגדולה ממנה פי עשר, למדה לשמור על טריטוריה החמודה.

מעצבן אותי שתמיד אומרים את זה, או שאומרים "העיקר הבריאות", גם כי זה אחד הדברים היחידים שאין לי וגם כי זה נכון. כוס-אמק, כואב לי.

עז מתוסכל.

לפעמים אני מתחיל ליצור משהו כדאחקה ובסוף יוצא משהו הזוי ואפילו קצת מפחיד. מה דעתכם?

מי שמכיר אותי אולי זוכר את פריקת הכתף הקודמת שלי (פרטים בלינק). ביום שישי האחרון בבוקר, ממש קצת לפני שהתכוונתי ללכת לעבודה, נשענתי על הכתף הדפוקה שלי ובאתי להקים עצמי, והיא יצאה. הכאבים - כאבי תופת, ומ7 וחצי בבוקר כשזה קרה עברו שעות עד שעברתי את הפרוצדורה של לחכות לאמא שתבוא לקחת אותי, לעבור במרפאה ולקחת הפניה למיון, לנסוע 20 קמ"ש להלל יפה (כי יותר מהר מזה זה כואב רצח, להגיע למיון, לחכות שיגיע רופא אורטופד שישלח אותי לעשות רנטגן, לחכות לרנטגן ולעשות אותו, לחכות לתוצאות, לחזור למיון ולחכות ששוב יקראו לאורטופד שיחזיר את הכתף… אני יודע שהסיקוונס האחרון היה מתיש לקריאה אבל תאמינו לי שזה סבל יותר גדול לעבור את זה. וזהו, שוב אני צריך להיות עם קיבוע מחורבן ולנוח חודש +, ראק שהפעם אין ברירה ואני אצטרך לעשות את הניתוח בכתף, זה שיבטי שזה לא יקרה יותר. אם כבר ניתוח - אז פרטי. אני רוצה לבחור את הרופא, את בית החולים. אז מה אם אני אצטרך להוסיף מכיסי, אפילו אם זה כמה אלפים, זה שווה את זה. אפילו אם זה רק יומיים שלושה אשפוז - מעדיף שיהיה נח וכיף (כמה שניתוח יכול להיות כייפי). קטן עליי, עברתי טונות ניתוחים והייתי מאושפז חודשים בבית חולים עלוב. אז הפעם - נעשה את זה בפנאן. וויש מי לאק.

כל כך הייתי בטוח שאני לא אכתוב שום דבר על זה פה, אבל פשוט אין לי ברירה ואני חייב להביע דעתי אחרי מה שראיתי שקרה היום. אני מצטער מראש אם אהיה אמוציונלי ולא הגיוני ולא ליניארי בכתיבה, ככה אני. איזה בני זונות חארות! בני זונות! מגיע להם שישברו להם את כל העצמות. מה הם עושים שימוש כזה בשואה?! איך הם מעיזים בכלל לשלוח את ילדיהם עם תלאי וידיים מורמות בחיקויי של סצנות שואתיות? חתיכת חארות! ועוד משתמשים ככה בבית הכנסת?! הבית הקדוש של האלוהים שלכם! ממנו אתם שופכים חומצה על החיילים? פשוט לא יאומן. בהתחלה הרגשתי הזדהות עם המפונים, חשבתי מה יקרה אם יום יבוא ויפנו אותי מהבית שלי. אבל אז נזכרתי בימים שהייתי חייל בשטחים. שלא יסבלו עוד! אמנם "השתחררתי" מהצבא בכמעט שנת 2000. לא השתחררתי מסיום שירות רגיל, נפצעתי פציעה קרבית בגיהנום הקודם שהיה לנו, לבנון. בכל זאת לא אשכח שבועות חסרי שינה בגלל הבני זונות האלה, שחייבים לגור משפחה וחצי בתוך מובלעת עם 40 אלף פלסטינאים ועוד להתגרות בהם כל הזמן! כי הם יודעים שיש להם שבע גדודים על כל מתנחל מניאק שיפוצצו את הפלסטינאים בשבילם, שיחטפו כדור בשבילם, שימותו בשבילם, בלי בכלל שהם מאמינים באותה אידיאולוגיה, בלי שהם מבינים מה הם עושים שם בכלל! כמו בלבנון! יום אחד אתה מוצא עצמך על מיטה בבית חולים, ספק בהכרה, לא מבין למה זה קרה לך בכלל. יש אנשים שחושבים שהמילה אדמה יותר חשובה מהמילה אדם. אמא שלי אמרה את המשפט הזה אבל עדיין, תנו לי להגיד אותו ולהרגיש חכם. בשביל אדמה מחורבנת שווה למות? שווה להלחם? מה זה "קדוש"? האם הקדושה היא מה שמובילה אתכם לזלזל עד כדי כך בשואה ולחקות אותה עכשיו?! הא? חתיכת חארות. שישברו לכם את הרגליים והידיים! לא לא, אני לא מדבר אל הילדים, או אל המתפנים ברצון, ואפילו לא אל המתנגדים פאסיבית. מה זה פאסיבית? בהפגנות שמאל קיצוניות אפשר לראות שאנשים יושבים על הרצפה ובשביל שיפנו אותם צריך להרים אותם. מה שנראה היום בבית הכנסת של נווה דקלים לא היה פאסיבי. הבני זונות האלה מנצלים ככה את חרדת השם, שכולם מכבדים, גם החיילים. הרי יש שם צלמים, המקום מסוקר כל היום בטלויזיה, הם בתוך בית כנסת, אלפי אנשים שרובם לא גרו יום אחד בגוש קטיף ופתאום נזכרו שזה קיים. זה היה בייתי, עם קסאם, ויאללה לכו תפריחו את המדבר. אני כל כך כועס עליהם, מה שהדליק לי את הפיוז היה השימוש הציני בשואה ובבית הכנסת. פשוט גועל נפש. וזהו. עכשיו רק צריך לקוות באמת שלא יהיו יותר מדי נפגעים מהסיפור. אני רק רוצה לציין שאין לי דיעה חד משמעית לגבי הפינוי, אם כך הוא צריך להתבצע והאם הוא צריך להתבצע. אני לא ממש שמאלני אבל בטח לא ימני. על הזין שלי פוליטיקה וחוקים. על הזין שלי גבולות דתות וכל החרא הזה שבני האדם המציאו כדי שיוכלו להרוג אחד את השני ולהלחם על חתיכה מאמא אדמה ששייכת לכולנו. אוף. אין לי פתרון לתקן את העולם, בטח שלא את ישראל.

בעסה, כתבתי פוסט פוליטי. יאללה ביי, מחר עבודה.

כן כן, באיחור של שנתיים העליתי גלריה (די גדולה, אל תיבהלו) מהטיול שלי בגרמניה 2003. במיטב המסורת אני שם פה כמה טמבניילז, אבל בשביל להנות מהתמונות כולן צריך להכנס לגלריה.

המטוס ממריא, ונופים ראשונים מהמכונית.

מו!

היו הרבה מבנים יפים…

ומקומות פסטורלים…

בירה וסנוקר, שני דברים שכיף לעשות ולצלם.

ואיך אפשר בלי כוסית ייגר מייסטר לסיום?