אור קלפר דוט קום

מיכל הזכירה לי שצריך לבדוק מה בוצע מהשאיפות שכתבתי ל2005. אחרי נבירות מצאתי את הפוסט הזה שנכתב בבלוג שלי בישראבלוג שננטש מאז פתיחת ביט. אז בואו נראה למה ציפיתי השנה ומה ביצעתי:

אור:
1) לסיים את השנה עם סרט גמר מצויין שיוכל לפתוח לי דלתות. - לא רק שלא היתה הקרנת גמר שלנו בקמרה, הסרט שלי לא נגמר ולא נגעתי בו הרבה זמן. נגמר הסוס, עייפתי, אבל עשיתי חלק לא קטן מהסרט והוא יכול להיות מעולה אם אני אשב עליו מתישהו ואסיים אותו.
2) להוציא לאור ספר. - פחח. הלוואי. זה יקרה אבל מתישהו ואני אשמור את השאיפה הזאת תמיד בראש.
3) לשדרג את המחשב. - בעע, לא קרה עדיין.
4) להוציא רשיון + לקנות אוטו. - הוצאתי רשיון! אחד הדברים החשובים שעשיתי השנה. על רכישת אוטו אני עובד בימים אלו בדיוק, יש פרוצדורות וזה יקרה השנה אני מקווה (2006).
5) למצוא עבודה טובה, או בקיבוץ או בחוץ. - בוצע חלקית. העבודה בקופות של החדר אוכל משעממת אבל יש לי יום בשבוע בערוץ לקיבוץ ופה ושם אני עובד על פרוייקטים של הפקות וידאו בעיקר כצלם, לאחרונה גם הייתי בום-מאן לראשונה בחיי וזה תפקיד יותר קשה ממה שהוא נראה.
6) לגור עם גוגי באש ובמים. - בוצע, היא אפילו עשתה המרה להיות קיבוצניקית!
7) ללמוד לעשות מוסיקה אלקטרונית. - מתישהו אני אעשה גם את זה. בינתיים נכנסתי הרבה יותר כבד לקטע של רגאיי בכל מקרה, אבל התחלתי להקה, שזה גם סוג של עשיית מוסיקה מן הסתם (יש לנו 2 שירים מקוריים!).
להקים להקה. - הופה! נעשה. אנחנו בחיתולינו אבל זה קורה.
9) לרדת במשקל. - ירדתי, עליתי, ירדתי, אין לי מושג אם בסה"כ ירדתי או עליתי אבל נראה לי שקצת ירדתי בסה"כ.
10) להכנס לכושר כלשהו. - נכנסתי, ויצאתי. היה לי ניתוח בכתף השנה וכבר כמה חודשים (לא טובים) שאני לא יכול להתאמן. אני עוד אשוב לזה.
11) לאכול בריא. - בדיחה טובה. תקופה מסויימת אכלתי בריא אבל עכשיו אני די אוכל ג'אנק.
12) לעשן פחות. - תקופות מסוימות שירדתי במינון וסה"כ ירדתי במינון בעיקר מאז שהחלטנו (בותק החלטנו ואני אישרנו) שאני לא מעשן בבית יותר ורק במרפסת. עכשיו כשקר אז בכלל אני מעשן פחות.
13) להציג עבודות שלי בתערוכה רצינית. - התחלתי לגלגל את העסק והפסקתי כי אין לי מספיק עבודות. מה שכן אני הולך לחוג ציור יחד עם בותק ואולי עם הזמן אצבור עבודות לעשות תערוכה.

סה"כ לא רע. הרבה דברים שכתבתי ידעתי שלא יבוצעו השנה כמעט בוודאות אבל יש דברים שבוצעו או בוצעו חלקית. בקרוב אכתוב רשימה של ציפיות מ2006 מעצמי. ולבותק אני מזכיר שאת יכולה גם לשלוף את הרשימה שלך ולכתוב על זה פוסט מזמן לא כתבת.

יאללה ביי שוב חברים, פוסט שני היום, אני ממש מפגיז.
העז.

עברו עלי מלא דברים מאז שכתבתי לאחרונה, אז אשתדל לעמוד בקצב ולעדכן כמה שיותר…

שבוע שעבר הייתי אמור לעבור את האודישן, ביום ד' שעבר. בדרך נורא התברברתי וטעיתי בפניות, ואז קרתה לי תאונה. אני בסדר, אל תדאגו יותר מדי. עברתי נתיב מימין לשמאל ולא ראיתי אף אחד בנתיב שלידי, איך שהתחלתי לעבור צץ משום מקום טייס ששפשף אותי בצד. הנזק לרכב היה מראה תלושה ושפשוף קל בדלת של הנהג. הנזק שלו היה שריטה בצד של הרכב. לכל המעורבים בארוע שלום. אפילו שזה היה בקטנה הייתי נורא המום מכל העניין, ועמדתי בצד הכביש והחלטתי שככה אני לא מוכן להמשיך לנהוג. היו שאמרו לי שזה שטויות ולהמשיך, אבל גם בהלם אחרי התאונה הראשונה שלי בחיים, וגם בלי מראה שמאלית? אין מצב. אז התקשרתי לקיבוץ וארגנתי גרר. חיכיתי וחיכיתי ובסוף הוא חזר, לקח אותי חזרה ואפילו עצר בדרך שנקנה פלאפל. הייתי ממש מודאג אחר כך ממה יגידו לי על זה בקיבוץ אבל יצאתי מזה בסדר סה"כ, עם נזיפה ובלי עונש. יש פה נטיה לעיתים להעניש בעונשים כמו שלילת הזכות לנסוע ברכבים של הקיבוץ לתקופה מסוימת או נסיעה עם מלווה לתקופה. תכלס מה שקרה לי יכול לקרות לכל אחד. תמיד יש שטחים מתים במראה. אז זהו, זה עובר לחברות הביטוח שיתווכחו ביניהן. מה שחשוב זה שאף אחד לא ניזוק ושלמדתי להיות יותר זהיר.

עבדתי קשה לאחרונה. יש לי ימים של 11 שעות עבודה, 12, 15, בלי סוף. זה לא רע כי אני בחובות מטורפים של שעות אבל זה מתיש. בקיבוץ אין משכורת, יש תקציב שזה דבר קבוע לפי גיל וסטטוס משפחתי. יש מספר של שעות חודשיות שצריך לתת ויש מספר שעות חופש בשנה וצריך לעמוד בזה. יש לי מינוס מטורף של איזה 200 שעות שהצטבר עם השנים, גם בגלל כל השיקומים שעברתי שלא כולם היו רשומים כימי מחלה. עכשיו אני צריך להוכיח את עצמי ולצמצם קצת ואולי אם אעשה את זה לטווח רחוק ימחקו לי חלק משעות החובה.

היום נסעתי לחיפה, היתה לי איזה בדיקה במשרד לבטיחות בדרכים. באופן מפתיע הגעתי די בקלות לבניין הטיל הזה, מצאתי חניה קרוב, בבתי המשפט. רציתי לחזור דרך קניון חיפה אבל כל פעם שאני חוזר מחיפה אני מוצא את עצמי על הכביש המהיר, לא יודע איך. אני עוקב אחרי השלטים לכיוון תל אביב והופס, אני על המהיר ואין כניסה לקניון. לא נורא, חסכתי כמה זוטות שהייתי מבזבז.

אתמול עשיתי את אחת הרכישות הטובות שלי. קניתי MIO 169, מחשב כף יד עם אנטנת GPS. מה שמעצבן קצת (קצת, כי אני לא מתעצבן הרבה לרוב) זה שכמעט כל מי שסיפרתי לו זיין לי תשכל שזה הרבה כסף ורמז שאני בזבזן. מעטים שדומים לי בקטעים האלה אמרו לי סחטיין ותתחדש. בראסמי - אני אשתמש בזה והרבה. אם אני צריך להגיע למישהו, כל מה שאצטרך זו הכתובת. אין יותר שאלות כמו באיזה רמזור לפנות, הכל יהיה פשוט. ואני נוסע, ודי הרבה. אז אני מבסוט ולא אכפת לי מה אומרים. אני לא מאלה שאוגרים כסף כל החיים ולא נהנים ממנו. כשיש משהו שאני דלוק עליו, אני אקנה אותו.

אז שלשום נסעתי עם בותק לתל אביב, לאודישן בבניין של שידורי קשת. הפעם החלטתי לקחת אוטו ולחנות בתחנת הרכבת של בנימינה, ולהגיע עם רכבת. לא בא לי להסתבך לפני שאני צריך להגיע לאודישן. קבעו לי מחדש אחרי התאונה, שבוע שעבר לא הגעתי. בקיצור, האודישן היה בקומה של ביפ שמי שלא יודע שייכת לקשת. כשהגענו היתה מישהי שחיכתה גם, שנבחנת לתפקיד אחר בסדרה. קצת קשקשנו איתה ובותק השחקנית נתנה לה טיפים, גם לי היא נתנה טיפים שהאמת מאוד עזרו. תודה לך שבותקיה, לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך. ככל שהתקרב המועד, נהייתי לחוץ. אודישן זה דבר מלחיץ ומרגש. הדופק עלה, הרגליים קפצו, וחיכיתי… כשנכנסתי פתאום נרגעתי. הם נתנו לי תחושה מאוד מרגיעה. אגב, זה שהציע לי את האודישן וגם זה שהיה שם זה אסף הראל. רק כשהגעתי הביתה קלטתי, ידעתי שאני מכיר את הפרצוף שלו מאיפשהו ולא היתי בטוח מאיפה עד שבותק אמרה שהוא משוטטות. האודישן הלך לא רע נראה לי. בראן הראשון קטעו אותנו כי מישהי נכנסה, אז הבחור שישב מאחורי המצלמה נתן לי כמה הערות לשיפור ויישמתי אותן די טוב נראה לי. אחרי שני המשפטים הראשונים הוא עשה לי סימן עם אגודל למעלה. בסוף הם אמרו לי שהיה טוב. אני לא ממש יודע מה זה אומר. אם הייתי ממש גרוע בטח היו נותנים לי הערות מאה פעם ועוצרים אותי ומתחילים מחדש שוב ושוב, והם העירו פעם אחת ואחרי זה הם אמרו "אוקי עכשיו זה היה טוב". באופן מפתיע גם זכרתי את הטקסט בעל פה ולא הצצתי חוץ מאולי פעם אחת בטקסט. אני מבסוט מעצמי. זה שהלכתי, העזתי, נכנסתי, השתחררתי ועשיתי את הכי טוב שלי, כבר מצויין. אם אני אתקבל זה יהיה נהדר, אם לא אז לא נורא. אני מודה להם על ההזדמנות.

וזהו, עכשיו יש לנו מנקה ובאתי למחשב בעבודה לשרוף זמן. אני לא עובד פה היום אבל צריך להעביר שעה איכשהו… אז זהו לבינתיים, ושוב אני מזכיר שכשאני לא כותב הרבה זה אומר שאני עושה הרבה. מקווה לעשות קצת פחות בקרוב, לא הרבה אבל קצת, כי אחרי הכל זה נחמד שהיום שלי עמוס. יש לי גם להקה עכשיו שנראה לי שסיפרתי עליה, ויש חזרות מדי פעם וסה"כ אני בתקופה בכלל לא רעה בחיים. הרבה יותר טוב מהשעמומון הגדול שהיה עד לא מזמן.

ולסיום: המון מזל טוב לבותק שחגגה את יום הולדתה ה21 ביום שבת שהיה! שבותק מתוקה שלי אני מת עלייך וגם חי אותך בו זמנית עוד שבוע פחות יום אנחנו חוגגים שנתיים יחד. כל הכבוד לבותק שסובלת אותי כל כך הרבה זמן

אז עד הפעם הבאה,
תהיו טובים
שלכם
העז.

ביום חמישי הייתי באחת מהמסיבות הכי טובות שהייתי בהם לאחרונה אם לא השנה. בשעה 9 וחצי בערב הגעתי ועד בערך 11 אם לא יותר רקדתי קצת ישבתי קצת ושתיתי קצת לצלילי הדיג'יי שהיה, ואז התחיל הדבר האמיתי. דה לה סול, הרכב היפ הופ ותיק שעד היום הכרתי 2-3 שירים שלו והיום יש לי כבר 4 אלבומים שלהם (תודות לסולסיק), עלו לבמה. איזה אנרגיות, לא יאומן. פאקינג היפ הופ אורגינל מניו יורק, בכל העצמה. לא יכולתי שלא לרקוד ולא להקפיץ את הידיים באויר עם כל המשפטים השחוקים אך עובדים תמיד של ההיפ הופ.
אחריהם הייתי חייב לצאת החוצה להרגע ולנשום אויר וגם בא אלי מישהו והציע לי אודישן לסדרת טלויזיה. לא חושב שמותר לי להפיץ פרטים, אז אם זה יהיה רלוונטי כבר תדעו על זה ואם לא, אז לא. אחר כך חזרנו להופעה של לי פרי האדיר. אין, הבנאדם עוד מעט בן 70 ועדיין מופיע, כל הכבוד לו. איזה בנאדם הזוי. כל הבגדים שלו מלאים במראות ותכשיטים משונים, מחליף כובע כל שיר ורבע, מדבר על לקלל ולגרש את השטן, לא יאומן. אבל מה אחלה אנרגיות. "איי לאב יו איי לאב יו" הוא צעק לקהל לא פעם ולא פעמיים ואפילו לא עשר, הרבה יותר. למאד פרופסור לא נשארתי כבר כי הייתי צריך לנהוג הביתה, ולפעמים בוחרים בין להגיע הביתה בשלום לבין לראות את מאד פרופסור. אם זה היה בוב מארלי או ג'ימי הנדריקס או ג'ים מוריסון אולי היה שווה להיות בהופעה שלהם ולמות, אבל במקרה הזה החלטתי שהגיע הזמן לצאת לדרך לפני שאני אהיה מעוך מדי.
חוצמיזה אני חולה כבר מאיזה יום שלישי וזה לא עובר, הסיגריות בטח עוזרות לזה להשתהות. אני גם מאוד עסוק לאחרונה, עובד ערבים, התחלתי לנגן עם איזה להקה שבחיתוליה ולא סגורה על סגנון אפילו…

היום ב3 יש לי שיעור תקשור ושוב אני עובד ערב, מחר מחכה לי יום ארוך של עבודה בערוץ טלויזיה של הקיבוץ מ6 עד 4 בצהריים, אחר כך יש לי ב6 משמרת ערב בחדר אוכל וב9 שזה בערך חצי שעה אחרי המשמרת אני משדר מועצה כלכלית של הקיבוץ. ביום רביעי אני נוסע לתל אביב, יש לי את האודישן הזה. אני לא שחקן, אבל קיבלתי טקסט די פשוט ואני צריך לשבת עליו היום ומחר ולפחות לדעת אותו בעל פה. אני לא בא עפ ציפיות גבוהות מדי אבל ברור שאני אתלהב אם אני אתקבל. הרמז היחיד שאני יכול להגיד זה שזו הפקה שתהיה לערוץ 2.

אז זהו בינתיים, תהיו טובים
שלכם
העז

קודם כל הודעה לכל מי שקורא ומשתייך לאחד מפורומי שרוט - אני לא יכול להכנס לשם מהסיבה המעצבנת ביותר שהאייפי של הקיבוץ חסום מהשרת כמומשרתים מסויימים נוספים ואני עובד על זה. תמסרו ד"שים ותגידו לאיתי שיתקשר אלי בהקדם.

היום היינו אצל אבא של מעיין, בשכניה. היתה נסיעה כיפית, נוף יפה בדרך ועוד קילומטרז' נהיגה בשבילי. אכלנו טוב (מאוד) ואז דפקתי נמנום קל. ממש כיף שם, בשכניה. שקט, יפה, ממש ניקוי ראש. לא שאני גר בעיר ואני נוסע לנופש, אני גם כן גר בטבע ויש לי שאנטי באנטי משלי, אבל יש משהו אחר בטבע של הגליל. אחר כך הסענו את גיא (אח של בותק) לאמא שלהם ביקנעם ולאחר שריצה קלה שם חזרנו לקיבוץ. עכשיו בותק כבר במצב שינה, אני במצב אינטרנט ונסיון לעייף את עצמי בשביל להרדם.

מחר אני מדבר על הבוקר עם הבנאדם שאחראי על מחלקת מחשב במפעל בנסיון להכנס לעבודה שם. לא ממש אופטימי שיהיה לי מקום שם אבל מה יש, ננסה. מקסימום אצטרך לעבוד קצת במפעל בעבודה לא הכי כייפית של הרכבת מוצרים וכו אבל לפחות יהיה לי תירוץ טוב לקנות נגן אמפי3.

שמתי עין על קריאייטיב חדש שהוא 20 ג'יגה ויש לו גם טייפ מנהלים וגם רדיו בילט אין. הוא עולה 1500, 200 שקל יותר מהקריאייטיב זן טאץ' שיש לבותק. נראה לי שאני אלך עליו. בותק אמרה שאני קונה גאדג'טים מתוך התלהבות ראשונית ואז בקושי נוגע בהם. זה לא ממש נכון. היא אומרת שאני בקושי נוגע בפיאספי אז בשביל להרגיע אותה דפקתי איזה שעתיים משחק בפיאספי. האמת שזה לא היה בשביל להרגיע, פשוט שיש לי משחק חדש ומעולה - טניס, virtua tennis. הוא נורא כייפי ומומלץ בחום לכל בעלי הפיאספי באשר הם.

אז זהו, מחר מתחיל לו עוד שבוע, ושוב אנסה לסדר לי שבוע עבודה מלא, ויהיה טוב בסוף, זה בטוח. אז עד הפעם הבאה-
סלמאת,
העז

היום נסענו בצהריים לקניון אורות. היה שם כמו בכל יום שישי בזאר אוכל. זה ממש אחלה. מצד אחד יש מלא אוכלים טעימים לאללה ומצד שני (שזה גם יתרון) אין את ההמולה הבלתי נסבלת של השוקי אוכל שיש בדיזינגוף סנטר. אז אכלתי עלי גפן ממולאים שהיו פשוט ממולאים וזה בא עם כל מני דברים טעימים כמו סלט חצילים אורז עם פלאפל וקציצות קישואים והיה טעים טעים. אחר כך מצאתי שם דוכן של גבינות. אפשר לחטוף סחרחורת מהריחות, אבל מי שיודע מבין שככל השגבינה יותר מסריחה ככה היא יותר טעימה. את הגבינות הכי טעימות אוכלים לפעמים כמו באפקט הפחד - עם יד על האף. בכל מקרה קניתי איזה נתח יפה של בערך 270 גרם גבינת תום כבשים מצויינת. עלה לי איזה 43 שקל אבל זה כל כך טעים. חתכתי חצי ושמתי בצד לפני שהתחלתי להתחרע ומחר אני ובותק נוסעים לאבא שלה בשכניה, נביא את החצי.

עוד ארוע מוצלח מהיום היה ארוע הקיפוד שבא לבקר. צילמתי אותו והנה הוא בבמה כבר. קראתי לו ג'רמיה, בותק רצתה לקרוא לו בשם אחר ששכחתי.

בערב באו סלעית השכנה ששמחה אותי שתסע איתי להופעה של דה לה סול לי פרי ומאד פרופסור ביום חמישי ודקלה. אני ממש מתרגש לראות בלייב את לי סקראץ' פרי האגדי. ממש. בכל מקרה נזמין כרטיסים כבר ביום ראשון נראה לי. או מחר בערב.

אז בינתיים זה הסופ"ש - כאמור מחר אנחנו נוסעים צפונה ויהיו עוד חוויות. בא לי לצאת לטייל מתישהו. ובא לי לקנות נגן אמפי3 ראיתי אחד חדש מגניב של קריאייטיב שיש לו גם רדיו וטייפ מנהלים יעני. ולגבי הכותרת של הטופיק - לא היה לי רעיון יותר יצירתי לטופיק חוץ מסופשבוע רגוע והיה אחד כזה כבר פה אז זה סופשבוע רגוע 2.

צ'או,
העז