אור קלפר דוט קום

יש לי נטיה “להדבק רגשית”. מה זה אומר?
אני מרגיש חזק מאוד דברים שאנשים קרובים אלי מרגישים גם. אנשים רבים יודעים שאם אתה עם חברים במסיבה והחברים שלהם דלוקים והם לא לקחו כלום, הם יכולים לחוש את אותן התחושות גם רק מהנוכחות איתם.
וככה, כשאני עם אנשים שיקרים לי, אני מרגיש אותם לפעמים.
וכשלאנשים שיקרים בעיניי רע, אני מרגיש את הרעל שהם מרגישים. אני מרגיש גם את הצורך העז הזה לבוא ולתמוך, לתת חיבוק, לתת אוירה נעימה שלא מעלימה את הרע אבל קצת מרככת אותו. משום מה לעיתים קרובות, כשלאנשים רע הם לא תמיד יודעים לקבל תמיכה שכזו ואני יודע שהצעד הלוגי ביותר בעולמנו הוא פשוט לשחרר את הבנאדם ולתת לו להתאושש.
אולי בתור אדם שחלק מייעודו הוא לעזור, זה קשה כשמדובר בקרובים אליך. כל קרבה, אם זה של משפחה, חברים, זוגיות, יכולה להקשות על ההתאחדות והפריחה המשותפת לעבר האור. לעיתים יותר קל לעזור לבנאדם זר לחלוטין.

אז יותר מזה אין לי מה לספר, רק להגיד שאני רוצה שכל מי שאכפת לי ממנו יהיה מאושר ואני מספיק חזק ועצמתי בתקופה זו בשביל לתת אוזן קשבת וכתף סופגת (דמעות וכאלה).

לסיום רציתי לצוטט את “כשהנעל מתאימה” שבטח הרבה מכירים

כשהנעל מתאימה
הרגל נשכחת
כשהחגורה מתאימה
הבטן נשכחת
כשהלב נכון
בעד ונגד נשכחים

(אושו כתב על זה אחלה ספר, זה במקור של איזה סיני ששמו פרח מזכרוני איתו הסליחה)

ולאחר המשל, נותר רק לאחל לכולנו סופ”ש מקסים מדהים מהמם וכייפי בטירוף
צ’או
העז

כידוע לחלקכם אני חלק מועדת תקשורת של הקיבוץ שלי, בתור מנהל הערוץ טלויזיה המקומי. ב7.5 יצאנו לטיול חביב ובשעה טובה יש גלריה של צילומים שצילמתי בטיול.

http://corky.net/gallery/tikshoret

ובמיטב המסורת, קצת טאמבניילז:

ארוחת בוקר בטבע

ראובן, המדריך

דן מריח תבלינים

ואני כהרגלי - עז.

WOW
עברתי שיעור תקשור מדהים. התחברות מאוד גבוה ושינוי תודעתי מטורף. קשה לי להסביר את זה במילים אבל אני יכול להסביר את זה בפשוט בכך שהכל מדהים והכל נראה כמו שהוא, אבל הכמו שהוא זה לא איך שהוא נראה רגיל.
תחושה כמו של סמים משני תודעה. אבל בלי כלום.

אני רוצה לסיים ב”אש תמיד” של מתיתיהו האדיר:
אש תמיד ETERNELY
FIRE BURNS CONTINUESLY

אני מבין היום למה משה נפל על פניו מול הסנה הבוער.

ל”ג בעומר שמח לכולם, תעשו הרבה אייש תמיד!
MO FAYA!

כשקורים לנו דברים טובים בחיים, לפעמים המח מצטרף למשוואה. המח מתחיל לשאול “זה אמיתי? זה זמני? זו אשליה?”. אני למדתי לא להקשיב יותר מדי למח שלי. אה כן זה הזמן להסתלבט עליי שאני עז וכאלה.

אני לא יודע אם זה בגלל זה אבל מאז התקשור העצמתי מאוד עליו כתבתי בפוסט הקודם קורים דברים טובים, וגם דברים הזויים. יש דברים שאני לא יכול לחלוק פה מסיבות שונות אבל בסה”כ אני מבסוט לאללה השבוע. אז רק נשאר לאחל לכם, קוראיי הנאמנים (אני בטוח שאתם קיימים) שיהיה לכם אחלה סופ”ש.

תהנו מהחיים ואל תדפקו חשבון, יאללה בלאגן מיעו האו וכאלה. סלמאת כל טוב.

רנו יצאה במבצע חדש, עשר אלף הנחה על מודל 2006. מכירת חיסול יעני. מה שאומר שאני אצטרך להוסיף 3 אלף פחות על האוטו ולקנות עם זה איזה אייפוד מגניב.

התעלות. עצמה. כח. הגנה.
אלה מילים קטנות בשביל לתאר איך שהרגשתי היום אחרי השיעור תקשור שלי.
אני מעדיף לא לספר יותר מדי, אלא רק למקורבים. הסיבה פשוטה. רבים יגידו שזה בולשיט ושהתחרפנתי. לא שאכפת לי מה יגידו. זה סתם לא אפקטיבי לחשוף בפורום כזה חוויות כאלה גבוהות.

אני יכול רק לרמוז שתקשרתי תקשור קצרצר שהוא רק תחילה של תהליך של תקשור עם קבוצת מדריכים מסויימת שהיא בין החזקות ביותר שיש. וזו היתה נגיעה קלה. ולא יאומן איך שזה משפיע.

אני לומד תקשור כבר תקופה לא קצרה ומעולם לא הרגשתי ככה לאחר תקשור. פשוט התחברתי למטען. עכשיו זה קצת נגמר ואני מתחיל להתעייף אבל במשך שעות הרגשתי ממש כמו שמשון. בקרוב יתחיל לפעול האתר שאני בונה למורה שלי. מבטיח לפרסם אותו פה כשזה יהיה רלוונטי. מי שירצה להתעניין בתחום התקשור, או באופן כללי בתחום התודעה, ימצא מקום מקצועי לזה עם רבים וטובים שייעצו ויתנו טיפים פה ושם וגם קצת תבונה.

השליחות שקיבלתי חשובה. השליחות אולי הכי חשובה שיש. הגברת מודעות בקרב בני האדם. בעזרת האתר הזה שיפעל בקרוב אינשאללה המטרה תתחיל להיות מושגת. אני מאמין באינטרנט כמדיה לגיטימית ביותר וחזקה בשביל להפיץ דברים כאלה והאתר יהיה בהחלט אינטראקטיבי.

אגב, הדומיין יהיה todaa.org.il
ואין לכם מה לבדוק כרגע, כי אין שם כלום עדיין…

אני יכול לאחל לכולכם שתחוו רק אחוז מכל החוויות שחויתי מאז שהתחלתי ללמוד תקשור. ואז תבואו ותגידו לי שמאתיים שקל לשיעור זה המון כסף. לא נראה לי שתגידו את זה אחר כך. אין ערך לחוויות כאלה, בטח שלא בכסף. זה שווה כל כך הרבה יותר.

Once again,
Im iron
like a lion
in Zion.

למי שלא בקיא, את ימי המריחואנה הקודמים שהיו מאוד מוצלחים, שנערכים בפארק הירקון בכל תחילת מאי, ארגנו אנשים מסוימים. לפני הפיקניק הזה החליטה מפלגהת עלה ירוק באקט של אגו וכוחניות שאותו מפיק לא יפיק והם יקחו את זה על עצמם. והתוצאות ניכרות היטב בשטח.

היה פשוט בזיון. כמה עשרות בודדות של אנשים הגיעו. היחצון לא היה קיים, וההפקה מאוד חובבנית. בשנים שעברו היתה במה גבוהה לדיג’יים, היה סיכום מראש עם השוטרים ואישורים למסיבה, דוכנים, באר, ציליות, אלפי אנשים… השנה? היה דיג’יי על עמדה שהורכבה על פאקינג שולחן קק”ל, לא היו שום ציליות ושום בטיח, ושום הסכם עם המשטרה. עקב זאת הכלום שהיה נסגר תוך שעה. לא צילמתי אפילו תמונה אחת מפני שלא היה מה לצלם. חשבתי לעצמי שזו טרחה גדולה מדי ללכת לאוטו ולהביא את המצלמה בשביל חרטא כזה. פשוט בזיון. עצוב, עצוב כל כך.

חוצמיזה היה לי מגניב בסופ”ש. נסעתי עם בותק להופעה של הסוכריות, שדפקו אחלה הופעה. מוסיקה מעניינת, רוק עם כינור. אדיר. אחר כך נסענו לאיתי שאומר שהשכן שלו זה המשיח.

נקודת שפל בסופ”ש: אנחנו חוזרים מההופעה בתמונע ומגלים דו”ח חניה. פאקינג 500 שקל.
נקודת שיא: הגלידה שקנינו בפיקניק, הלכנו לקנות גלידה וכשחזרנו כבר סגרו את העסק.

כשהייתי בכיתה י”א או משהו היה לי מורה שחילק דפים למבחן על “מלחמת העצמות” ומאז אני קורא ליום העצמאות יום העצמות. סטיגידיש קטן להתחלה.

יום הזכרון חלף כאילו כלום, פשוט עבדתי ולא היה לי זמן אפילו ללכת לאף טקס. גם לטקס אתמול לא ממש הלכתי. את יום העצמאות שלי חגגתי בבית. לא רצתי לשום מקום, למי יש כח לכל המסיבות דחוסי האנשים והאלכוהול והקיא כשאפשר לשבת עם טאוטאו ולשחק בפלייסטיישן. זה סוג של יום עצמאות בשבילי. אז רק עכשיו התעוררתי ואני עוד לא יודע מה אעשה היום. נראה.

תעשו מיעו ויום עצמאות שמח לכולכם!
מהעז

זה ממש מוזר אבל בזמן האחרון אני מרגיש שאני ממש פורח ומתחזק. למרות כל הארועים שעברו עלי. אולי אפילו בזכות. אתם יודעים, מה שלא הורג מחשל וזה? זה נכון לאללה.

היום יום הזכרון לחללי ישראל. יום קשה, ואני מאוד מכבד אותו. אולי בגלל שהייתי קרוב ללהיות עוד שם שמקריאים. לא הלכתי לטקס היום בערב. עמדתי בצפירה כמובן וחשבתי על הרבה דברים. יום הזכרון בשבילי זה גם יום של נצחון. נצחון של החיים, בחרתי לחיות וכך קרה. למי שלא יודע, נפצעתי בלבנון בשנת 99 והייתי במצב לא להיט. מצד אחר, יש המון עצב. יום קשה, שישר אחריו חוגגים עצמאות. מדינה פסיכית יש לנו.

אם נחזור רגע לעניין הפריחה, אני יכול לשים את האצבע על המסיבה של צונאמי. מהמסיבה ההיא, בה פרקתי כעסים מתחים וכאב, התחלתי לפרוח. לא סתם אני מרגיש והרבה אומרים לי שאני נראה יותר ויותר כמו הטוטם שלי, אריה. אני מרגיש סוליד אז אה רוק, אני מרגיש אריה נחוש וחזק שישיג כל מטרה. אני מרגיש מלך החיות, מלך העולם שלי. לא יודע איך הגעתי לנקודה הזאת פתאום, אבל זה נעים.

כמו שכתבתי באחד מהשירים היותר חובבניים שלי שפרסמתי בבמה, מכאן - רק למעלה.

יהי זכרם של החללים במערכות ישראל ברוך ומי יתן ובאמת נצא ממעגל הדמים המטורף הזה.