ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לאתר שלי
באתר אפרסם יצירות שונות שלי של שירה, פרוזה, צילום ציור ועוד.
כמו כן באתר עלולים לעלות פוסטים יותר בלוגיים, סיקורים ביקורות ומה שיתחשק.
האתר מתעדכן תמיד ולאט לאט יהיו בו יותר ויותר תכנים.
גלישה נעימה
ממני אור

ידiע גם כ / AKA:
העז שעושה מיעו
Wicked-Wacko
clapper420

פורסם בקטגוריה כללי | 4 תגובות

יזכור

יזכור עם ישראל את מתיו
ישכח בקלות את פצועיו
את נכיו וחלשיו

יום הזכרון שלי לעצמי
מעצמי
בלעדיי

הפעם לקחתי אוויר,
צללתי ממש ממש קצת,
ושרדתי את זה שוב.
עובדה,
אני לא רשום בשמות הנופלים.

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים | תגובה אחת

פציעולדת 17

יום הולדת לפציעה
היא כבר בת 17
ואני כבר בן 37
ועדיין

היום הזה חקוק לי בכל הגוף
כל יום אני חי אותו מחדש
ה16.9.99

כל כאב ברגל או ביד
ישר מזכיר את כאב התופת
של הרסיסים חודרים
מרסקים וממיסים כל מה שבדרך.
עצמות
גידים
עורקים
עצבים.

היד אמורה היתה להקטע בכלל,
אז טכנית
אני אמור לשמוח שיש מה שיכאב.

לך תסביר לאנשים שלא יודעים
מה זה אומר בכלל
הלם קרב.
פוסט טראומה.

לך תסביר
שמגיל עשרים
אחד החלומות שלי
זה לבכות.

לך תסביר
שגם כשאתה חוזר למסלול
עובד
מקים משפחה
עדיין – הוא שם.
אותו יום ארור
שכנראה ואצטרך לחיות אותו
עד שאמות
שוב.  

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים | כתיבת תגובה

בייבי גואה

ענבר שלנו בגיל 7 חודשים
לומד תנועות חדשות ומתכונן

פורסם בקטגוריה וידאו | עם התגים , , | כתיבת תגובה

ענבר רוקד מטליקה

ענבר שלנו בן 7 חודשים מפזז לצלילי מטאליקה

 

 

פורסם בקטגוריה וידאו | עם התגים , , | כתיבת תגובה

להקת עדיוס – זיקנה (הקלטה מחזרה)

היו זמנים במקלט…
שיר מקורי מילים יוסי גידסי לחן עידן צורי בביצוע להקת עדיוס 2015

פורסם בקטגוריה וידאו, מוסיקה | עם התגים | כתיבת תגובה

מהו שמי? (סנופ כלבלבי כלב)

פרסמתי במקור באתר "לעז"

איוווואיייווואוייוווכלב (הפצצה)
איוווואיייווואיייוווכלב
סנופ כלבלבי כלב
סנופ כלבלבי כלב

ממעמקי החיים, בחזרה לשכונה
סנופ כלבלבי כלב האדיר כן אבל של הרופא
הלך סולו על התחת, אבל זה אותו הדבר
בחוף מכמורת שירתתי את המקל שלי
עקוב אחרי, עקוב אחרי, עקוב אחרי, אבל אל תאבד אחיזה
תשע טריזיי של ייזר בשביל לדפוק את החרא הזה למעלה
אז אני לא מחזיק שום דבר אחורה
ודופק אמהות יש לי חמש על השק של העשרים
זה כך ולמעשה זו עובדה (עכברוש רוש רוש רוש)
כי אני לא מהסס לשים ערס על משכבו בשלום
מה השם המזדיין שלי?

סנופ כלבלבי כלב
סנופ כלבלבי כלב

זה להשתחוות לוואו הזוחל
צורחים כן צועקים, סנופ כלבלבי כלב
בבית הדופק אמהות כמו כל יום
מוריד חרא עם כושי מר ד"ר דרה
כמו שאמרתי, כושים לא יכול להתעסק עם זה
וכושים לא יכול להתעסק עם זה
חרא שאני זורק כי אתה יודע שזה לא יפסיק
מר אחד שמונה שבע על שוטר דופק אמהות
תיק תק לא הגיע האקדח רק ביצים ותרנגול
שודד את דופקי האמהות ואז הורג אותם
ואז אני צועד מבעד לערפל ואני זוחל דרך הערפיח
כי אני סנופ כלבלבי (מי?) כלבלבי (מה?) כלבלבי [כלב]

סנופ כלבלבי כלב
סנופ כלבלבי כלב

עכשיו פשוט לזרוק את הידיים באוויר המזדיין
ולהזיז אותם כאילו לא אכפת לכם
כן לגלגל את הטחוב, ולשפוך את השתיה
ולהזהר (למה?) כי כלבלבי פה בשטח
יש לי בוכטות בבנק
החרא שלי על מכה, לגיטימי, עכשיו אני על תנאי, לטייל
עם הכאפה של הכלב מאחורי
ועמוק בתוכך זונה שם אולי תמצאי אותי
משכיבה את זה, משחקת בחוטיני
היא רוצה את הכושי עם האגוזים הגדולים ביותר, ונחשו מה?
הוא אני, ואני זה הוא, רזה עם התורן מוטה
מה השם המזדיין שלי?

סנופ כלבלבי כלב
סנופ כלבלבי כלב

 

פורסם בקטגוריה הומור | עם התגים , , | כתיבת תגובה

דיוקן עצמי מ2007

פורסם בקטגוריה צילום | עם התגים | כתיבת תגובה

הלם קרב פרק ד'

קיץ 2006

בבוקר אחד תמים החלה לה מלחמת לבנון השניה. מדינה שלמה בהלם,
מלחמה. אזעקות. יורדים למקלטים, נכנסים לממ"דים, חתיכת סרט.
ובצה"ל מתווספים חיילים נוספים לקבוצת הלומי הקרב.

אזעקה. היום נפלו טילים בחיפה.
אני רץ.
רץ על חיי.
איפה יש פה מקלט?
התעוררתי מהאזעקה. עוד לא צחצחתי שיניים. הפנים שלי
דביקות. חם לי ואני מפחד.
אני רץ בשבילי הקיבוץ, האויר נקי, הציפורים מצייצות.
בתוך ראשי יש פיצוצים.
בתוך ראשי אני רץ בשדה קרב.
הלב מתקתק בקצב רצחני
ואני בתוך כל זה
כל כך לבד ומפוחד.

יום אחרי
חידשתי דרכון
קניתי זוג כרטיסים לאמסטרדם
ונעלמתי לשלושה שבועות של אופוריה
וכדורים?
עברה יותר משנה ואני עדיין לוקח.

כשהייתי באמסטרדם הכל היה יותר קל. זה היה רחוק. רחוק זה טוב,
זה לא מוחשי. אם אתה מסתובב כל היום ברחובות אמסטרדם, הולך
למוזאונים, בית אנה פראנק, מופעי רחוב וכל השאר, ובסוף היום
רואה CNN, אין דבר זה שם, זה לא פה.
בכל זאת – כשההלם קרב מבצבץ ומגיח, זה נהיה חלק מהחיים. אפשר
להגיד שמתרגלים לזה. אז כשרחוקים קצת יותר קל.

בלילה שחזרתי לארץ ראיתי את הפנים של המשפחה שלי.
"לא רצינו להדאיג אותך אבל המצב לא ממש טוב, פגעו כבר בחדרה
אתמול".
עוד קצת להתמודד. זה יעבור.לא נשאר כבר גרוש ואי אפשר עוד
לברוח.

חזרתי לטיפול מלא אצל הפסיכיאטר שלי, פעם בשבוע, שהתחיל איתי
תהליך פסיכוטרפיה. שזה אומר בגדול – אני מדבר, הוא רושם. אמנם
עשינו רק שלושה מפגשים כאלה אבל כבר הבנתי לאן זה חותר.

וכל זה קרה בדיוק בחודש שחשבתי שהכל הולך להיות טוב.
כי ככה זה עם ההלם קרב, הוא תמיד מגיע כשאתה הכי פחות מצפה לו.

23.9.2007
פורסם בקטגוריה פרוזה | עם התגים | 2 תגובות

הלם קרב פרק ג'

נכתב ב2.2.2005

חלפו כבר יותר מ-5 שנים. אני חי לי חיים משלי. מתגורר בדירה
במרכז תל אביב, עם שני שותפים. חוגג שנה עם חברתי מעיין, שהיא
הדבר הטוב ביותר שקרה לי באותה תקופה. ויוצר.הרבה. באובססיביות.
חלפו כבר יותר מ-5 שנים, ועדיין אני חוזר לאותו מקום, כל יום.
זה לרוב קורה בחושך, בלבד, אפילו לא רק, אפילו כשמעיין כבר
נרדמה, ואני יושב מול המחשב שעות, בוהה באתרים, מנסה לנקות את
המחשבה מאותם רגעים אפלים.
בום.
אחד גדול.
בום-אחד-גדול-שמחריש-לרגע-הכל.
וכאב.
אוי, כאב.
כאב של גיהנום.
התבגרתי, אף הזדקנתי. אני כבר ילד גדול, בן 25, אבל עדיין ילד.
הצלחתי למצוא מסלול בחיים, פחות או יותר.
אני בשנה הרביעית ללימודיי, לימודי אנימציה ואמנות.
את סרט הגמר שלי אני עושה על הפציעה.
התעסקות, בלתי פוסקת, בעבר שהיה ולא נגמר.
ייתכן אף שלא יעבור.
הוא חלק ממני.דותן מחדיר לי את זריקת המורפיום הראשונה לאחר הפציעה.
כואב לי ואני צורח ואני בתוך תופת של גיהנום וסבל ומועקה.
כואב לי.
אני לא יכול! אני סובל!
שמישהו יעלים ממני את הכאב!גם בתוך החיים המושלמים ביותר יש כאב.
הוא חלק בלתי נפרד אצל אנשים רבים.
אינני רואה עצמי כקורבן.
אינני רואה פציעה זו כדבר נוראי שקרה רק לי.קשה לי, להבין את השאלות הטיפשיות והאינפנטיליות ביותר.
למה?
ככה.


הלם קרב פרק ד'

פורסם בקטגוריה Uncategorized, פרוזה | עם התגים | כתיבת תגובה