את אני והptsd
יוצאים יחד למסע
אלמד מי את
תלמדי מי אני
וביחד בכל יום
ננסה לנצח את הptsd
נצעד רחוק אין לי ספק
ניפול קצת בדרך
ואז נקום
נריב, נשבר ונתפרק
ורק שבסוף כל יום נסיים
בלהתחבק
את אני והptsd
2
ארכיון הקטגוריה: שירה
יזכור
יזכור עם ישראל את מתיו
ישכח בקלות את פצועיו
את נכיו וחלשיו
יום הזכרון שלי לעצמי
מעצמי
בלעדיי
הפעם לקחתי אוויר,
צללתי ממש ממש קצת,
ושרדתי את זה שוב.
עובדה,
אני לא רשום בשמות הנופלים.
פציעולדת 17
יום הולדת לפציעה
היא כבר בת 17
ואני כבר בן 37
ועדיין
היום הזה חקוק לי בכל הגוף
כל יום אני חי אותו מחדש
ה16.9.99
כל כאב ברגל או ביד
ישר מזכיר את כאב התופת
של הרסיסים חודרים
מרסקים וממיסים כל מה שבדרך.
עצמות
גידים
עורקים
עצבים.
היד אמורה היתה להקטע בכלל,
אז טכנית
אני אמור לשמוח שיש מה שיכאב.
לך תסביר לאנשים שלא יודעים
מה זה אומר בכלל
הלם קרב.
פוסט טראומה.
לך תסביר
שמגיל עשרים
אחד החלומות שלי
זה לבכות.
לך תסביר
שגם כשאתה חוזר למסלול
עובד
מקים משפחה
עדיין – הוא שם.
אותו יום ארור
שכנראה ואצטרך לחיות אותו
עד שאמות
שוב.
ושוב
נכתב ב15.11.2003
ושוב
אותה צריבה בבית החזה
ושוב
אותה מלנכוליה קשה
ובלתי מרפה
ושוב
תחושת השבירה
ושוב
הרצון העז
להשאר שלם
ושוב
קיבה ריקה
כיומיים
ושוב
נפילה.
השבריר
בתוך הים השקט
הרעש מתעורר
כעבור שנים בהם טיפסתי
זוכר את הקרקע,
האפורה.
מתוך הנצח
הרגע מתעורר,
השבריר ששבר,
אותי.
נכתב ב1.10.2003
החושך הזה
*נכתב ב3.6.2003*
חיי הם ביצה עמוקה של כאב
חיי הם ביצה עמוקה של סבל
הביצה שחורה ואפלה
חשוכה
וקר בה
נורא
חיי מלאים רגעי שבר
רגעי התפרקות
רעדים
ולחץ בחזה
רגעי האושר היפים
נשארים בזיכרון
ולבי כמהה אליהם
לבי כמהה אל החום
לבי כואב
לבי לחוץ
ריאותי ריקות כבר מאוויר
עיניי יבשות כבר מהדמעות
ואני בכלל חשבתי
שדמעות כבר לא יהיו
ואני בכלל חשבתי
שהגעתי לנחלה
חיי ממשיכים לכאוב
כל כך הרבה
הלילות כל כך ארוכים
הלילות אפלים וקרים
הלילות הכי קשים
עם החושך הזה
חושך של מוות.
מדיטציה
|
שקט
אני והים אני והשמש והשמש נושקת לים מחליפה גוונים לשעשע אותי מחייכת אליי אומרת היי ילד תסתכל אליי היי ילד אני כאן ואני מתמסר לה ומתמזג איתה אל תוך החושך הרגוע עוצם את העיניים מרגיש את הרוח שומע את הגלים מרגיש את החילוף בין יום ולילה מתמלא ונרגע. נכתב ב08.07.01 |
זה מתחיל לעצבן
כל כולי
משתולל בפנים
הכל מתחרפן
אני נראה רגוע
איזה יופי של אשליה
אני פשוט משותק
הלום
מכל מה שעובר
מכל מה שעבר
ומשתולל
ומתחרפן
לא רגוע
מנסה בכח
כל כולי בלאגן
שקט!!!
ואני כבר מחכה
יותר מדי זמן
וזה מתחיל באמת לעצבן
נכתב ב02.05.2001
המח משתולל
לוגם עוד כמה טיפות
של מרקחת צמחים
שאמורה לפתור בעיות
לעשות אותי רגוע
שהמח ירגע
והמח משתולל
ואני עכשיו אומלל
מתחרפן
משתולל
שקט
מתוסבך מעט
הפסיכיאטר ממליץ על כדורים
שישנו לי במח כימיכלים
וככה הכל ישתפץ
הכל ישתפר
ואני ארגע
והמח יפסיק להתחרפן
והמח מסרב לשתף פעולה
הוא לא מקשיב
אני אומר לו
שקט!
די!
והמח
לא מקשיב
אולי בעצם זה רק חלום רע
נכתב ב2.5.2001
אש החיים
אש החיים
שמחזיקה אותנו
מדביקה לנו – משום מקום
את אותו חיוך מטופש וסתמי
של החיים
את אותו צחוק משוגע
חיוך, מבט, צחוק
של אש
להבת החיים
להבת הקיום שלנו
קיימת תמיד
כל שניה איתה
נראת נפלאה
ואחריה –
שלווה
שקט
מדיטציה.
וחוזר חלילה.